יש מיליון דרכים לדרג ראפר: פלואו, טקסט, יכולת לספר סיפור, השפעה, איכות ההפקות שהוא בוחר, להיטים, המשכיות, וכו'. יש גם מרכיב חמקמק שאני קורא לו "יציאות", או "הברקות". רגעים או יצירות שמתחו את הז'אנר ועוררו את הדמיון, תצוגות תכלית יוצאות דופן. מוס דף הוא אחד הראפרים האהובים הראשונים שממש אהבתי – גם "מיס פאט בוטי"…
אני רוצה להאמין שלכל אספן תקליטים/ די ג'יי יש איזה פטיש מוזר למוזיקה שלכאורה לא קשורה לכלום. בחלום שלי רובם מגיעים לשלב בקריירה שהם מחליטים להקדיש פרויקט כדי להנגיש לאנשים אחרים את האהבה הזאת. שדי ג'יי שאדוו יגרום לי להעריך בארוק, שג'יי רוק יעשה לי חשק להבין בז'אנרים של מוזיקה עירקית משנות ה-60. שמאדליב יוציא…
האהבה שלי לקראפטוורק התחילה כשהייתי קטן והתבססה בתקופה שהתחלתי לאסוף תקליטים. למזלי מצאתי עותקים של Man Machine ו-Computer World בסביבות ה-40 שקל כל אחד באוף דה רקורד, בתקופה שהיה קשה למצוא תקליטים של קראפטוורק ועוד בתקציב הדל שלי. חרשתי עליהם מההתחלה עד הסוף, לפעמים שוב ושוב, בסבלנות ובקשב של טיינאייג'ר מושקע. מן משין הוא אלבום…
חובבי היפ הופ סובלים ממילה אחת שמופיעה בחלק עצום מהשירים האהובים עליהם אבל אסור להם להגיד אותה בקול רם, בטח לא כשאתה לבן. המילה הזאת מופיעה כמה פעמים בשיר "אלייב" של קמבה*, אבל באופן מפתיע גיליתי שאני מתקשה הרבה יותר עם מילה אחרת בו. מילה פשוטה וטריוויאלית שהיא בעצם השם של השיר. "אלייב". חי. "אלייב"…
מה זה אומר להיות השיר מספר אחת בארה"ב? כשהייתי קטן דוד שלי אמר שמי שיש לו להיט בארה"ב לא צריך לעבוד יותר בחיים. אני זוכר שחשבתי על זה הרבה יותר ממה שהייתי אמור, והסתקרנתי לדמיין איך זה עובד, איך יוצרים להיט ומה קורה אחר כך. מאז עברו שניים-שלושה עשורים והספקתי למלא את המוח בכל כך…
זוכרים את ההיא שפרסמה בטיק טוק איזה גאון טונה שמשתמש בסימפולים בקטע אמנותי, ושהוא מהיחידים שעושים את זה באופן לא גימיקי? זוכרים כמה הסתלבטו עליה? הסאבטקסט היה כמובן "איך זה שהיא לא מכירה סימפולים מתוחכמים?", אבל זו לא באמת שאלה רטורית. תשובה אפשרית היא שהאשמה היא בין השאר על ערוצי התרבות של המיינסטרים/ עיתונות המוזיקה,…
לפני 10 שנים, ב-2013, הוצאתי פרויקט בשם "רוכב אופניים" (תחת הכינוי "דיגיטל_מי"). הרעיון היה לתעד את שגרת הרכיבה שלי על אופניים בתל אביב, ואת המוזיקה שהייתי מקשיב לה באותה תקופה באותן רכיבות. התוצאה היתה 40 דקות של מוזיקה, כשבערך רבע ממנה זכתה לביטוי ויזואלי. לכבוד התאריך העגול השלמתי את החלקים החסרים והפרויקט עלה לראשונה במלואו…
מה יש לעשות במילאנו? בערך מה שיש לעשות בכל איטליה: כנסיות עצומות (דואומו), יצירות אמנות קאנוניות (הסעודה האחרונה), פיצות, פסטות, מסעדות מישלן, מרחבים מפוארים ומעוטרים. אישית כבר הייתי באיטליה בטיול בר מצווה, בסיור כיתת אמנות ובאופן כללי נגמלתי מאספנות תקליטים וגם מביקור במוזיאונים, אז קחו את זה בחשבון כשתקראו את שתי ההמלצות הללו: Il Mercato…
בערך בכיתה י' התחלתי לכתוב מחברת אסוציאציות. זה היה בלוק צהוב כזה של 50 עמודים, ומילאתי אותו תוך כמה חודשים בטקסטים משוחררים ורישומים. לא הרבה אחרי שמילאתי את כל העמודים התחלתי בלוק נוסף, וכשהתגייסתי כבר הייתי בבלוק התשיעי. הפורמט היה מאוד משוחרר אבל עם חוקים נוקשים לגבי צבע העט והפורמט של העמוד הראשון, השני והאחרון…
צלילה לעולמו המופלא של קילא פריסט, ראפר פסיכדלי בן 50 שנכנס לאמוק של שחרור פרויקטים (9 בשנה וחצי).
ויש גם פלייליסט.
לא מזמן הייתי עם הבת שלי במופע ילדים בקניון בכפר סבא. אבא שלי הסתכל על הזמרות/ רקדניות/ שחקניות שקפצו על הבמה בבוז ואמר שבעיניו זו אחת העבודות המטומטמות והבזויות ביותר. אמרתי לו שלדעתי הוא מגזים ודווקא זיהתי בזה רוקנרול – הופעה מול קהל קשוח בתנאים לא תנאים. כשחושבים על כמה שעולם הבידור (ואולי העולם בכלל)…
איה כורם הוציאה אלבום חדש, התראיינה איפה שאפשר, ואז צייצה בטוויטר כמה מבאס זה ששואלים אותה איך היא מצליחה להתפרנס ממוזיקה. זה ציוץ מצוין שמעיד על שתי בעיות לפחות: 1. תקשורת המוזיקה בארץ ממש גרועה ו-2. אנחנו לא באמת יודעים איך מוזיקאים מתפרנסים היום. אפשר לנחש, לא חסרות חלטורות גם בתקופות קשות, אבל זה כבר…
הנה פוסט שלא דמיינתי שאפרסם פה, אבל במחשבה שניה הנושאים בבלוג הזה כבר מזמן חרגו מגבולות המוזיקה והטכנולוגיה (בדראפטים מחכה לו כבר שנים פוסט על שניצלים בפיתה). יוצא שזו הזדמנות לחבר שני נושאים שלדעתי לא הוזכרו פה אפילו ברמז: ספרות ילדים וחווית משתמש. זה די הגיוני- אני אבא כבר כמעט שנתיים, מעצב גרפי שכיר כמעט…
(נכתב בעקבות הפרסומת "אני תלוי בנתב" של רמי פורטיס וגידי גוב) פסקת הפתיחה היתה אמורה להיות חיבור בין הגועל שלי בתור נער מאלילים ש״התמסחרו״ לבין כל מיני מקרים בהם נדחקתי לפינה וסוג של מכרתי את העקרונות שלי רק כדי לצאת מהסיטואציה בשלום. ויתרתי על זה כי אני מעדיף לא להכנס לדוגמאות- אני לא רוצה לפגוע…
שיח האקלים לא יורד מהכותרות וטוב שכך. תקופת שלטונו של טראמפ מלווה בצלילי שקשוק הרגליים של כל פעילי האקלים בעולם, תנועות ישנות וחדשות עושות רעש, דיונים ברשת בין מכחישי אסונות אקלים לאחרים משותפים ללא סוף ואינספור מאמרי דיעה מתפרסמים כל העת. זה חשוב ומבורך, נוכח השעה הקריטית. אני לא מחשיב את עצמי אקולוג גדול, ועדיין…
הלא קריטי 