מוות להיפ הופ, יחי ההיפ הופ

שלושה קטעי היפ הופ אינסטרומנטלים שמבוססים על להטוטנות פטיפונים שנתנו לי השראה:

1.Tommy Tee – Aerosoul

בקטע הזה הנושא הוא גרפיטי. הוא מלווה בסימפולים מסרטי גרפיטי מהאייטיז- קטעי דיבור של יוצרי גרפיטי שמספרים למה הם אוהבים גרפיטי, ומה הם עושים; מישהו שמספר על התפתחות הגרפיטי וההפקות הגדולות; שוטר שאומר 'גרפיטי זו לא אמנות'… זה מדהים, כי חוץ מקטע היפ הופ אינסטרומנטלי שבנוי מוזיקלית בצורה מושלמת – מקצב תופים, באס, קצת פסנתר, סקראצ'ינג מדויק ועבודת סימפולים שלא משעממת לרגע- יש פה נראטיב. זה מתחיל במישהו אומר its like a virus, ומיד אחריו מישהו שאומר  'i just write my name' (קונפליקט!). אחרי שמישהו אומר 'graffiti – i like', נכנס המקצב, שנשען על סימפול 'i like that'. מעין פזמון שכזה.
בהמשך יש כל מיני חיתוכים שמהללים את הגרפיטי ואת היוצרים שלהם. כשהמקצב יורד ורק המלודיה נשארת, שומעים מישהו מספר שב88 היו חילופי דורות בין יוצרי הגרפיטי ואנשים חשבו שהגרפיטי מת, ושזה נהיה מסוכן לעשות גרפיטי כי יש שוטרים בכל מקום. כשהמקצב חוזר, הוא מלווה בחיתוך ראפ שאומר 'they cant arrest us'. אחרי ירידה נוספת של הקצב יש קולות של סירנה, ואז נכנס 'sound of da police' האגדי של krs-1 בחיתוך גס ועוצמתי, אולי השימוש הכי טוב ומוצדק ששמעתי לקלאסיקה הזאת.

2.Kool DJ E.Q – Death of Hip Hop

הקטע הזה הרבה פחות מתוחכם מאירוסול, אבל מבחינה טכנית הוא לא נופל ממנו בכלום. באס מלוכלך ואגרסיבי, גרוב סוחף ואינספור סימפולים.

3.Radar & Z-Trip – Private Parts

 זה מתחיל בהקלטת דיבור שבאה על גבי רעש רקע מלוכלך, שעליו מצטרף אחרי כמה שניות באס שמנוני. מהר מאוד, ואחרי בניה מושלמת של מתח, מגיע אותו סקראץ' מטונף ביחד עם מקצב תופים מאסיבי. מעולם לא שמעתי הפעלת פטיפונים אלימה ומלאת עוצמה כמו זו. אני די בטוח שבפעם הראשונה ששמעתי את זה עף לי משהו מהיד. דמיינו היפ הופ אינסטרומנטלי סוחף כמו the number song של די ג'יי שאדוו, רק עם סולו ארוך ומלא דיסטורשן לכל אורכו. נשמע בלתי אפשרי, הא?

קל לי ללכת לאיבוד כשאני מספר כמה הקטעים האלה מילאו אותי בהשראה וגרמו לי להבין איזו מוזיקה אני רוצה ליצור ולהאזין לה. אחרי אינספור האזנות על קלטת, הכיוון המוזיקלי שלי כיוצר התחיל לנדוד לכיוון של הקטעים הללו. כשהתחלתי ליצור הייתי עושה מוזיקה מאוד מהירה ומלאת פרטים – בעיקר מקצבי דראם אנד בייס עם כל מיני סימפולים מבי- מוביז. לאט לאט הורדתי את המהירות לכיוון ההיפ הופ, התחלתי להוסיף באסים והכי חשוב – ניסיתי להיות כמה שיותר מטונף. אין לי ספק שחלק מהקסם של ההקלטה היא האיכות הקריספית והעכורה של תכנית רדיו שהוקלטה על קלטת של טייפ. זה לא שהמוזיקה שלי חתרה אי פעם לסטריליות, אבל פתאום גיליתי את העוצמה שבסאונד כולל מלוכלך ומקומפרס – שלא מנסה להשמע כאילו הוא נוצר בשביל למכור מערכות סטריאו אלא יותר כאילו הרמקולים הולכים להתפרק, וכמה שאני אוהב את זה.

 באלבום שלי, 'מתעלם מהצרכים', ניסיתי ליצור סוף סוף קטע ברוח הסט הזה: החלק הראשון של השיר '200 שקל '. השתמשתי בתופים מתגלגלים, באס שמן ומולכלך, קטעי דיבור וחרוזים בנושא כסף והקשר שלו לשקט הנפשי, למשכורת, עבודה, חסכונות ופיטורים. אני רחוק שנות אור ברמה של גיחוך ממה שצירפתי פה, אבל זה טוב בפני עצמו, וההשפעה של זה עצומה עלי. בחלק השני, שכבר מתכתב עם 'דנקי גרוב', אם כבר, אני חורז בזעם אודות שטר של מאתיים שקל שאבד לי. זה תיסכל אותי.

שני הקטעים הראשונים הם דוגמא אדירה לורסטיליות והעושר שקטע היפ הופ טוב יכול להכיל, לקטע הראשון יש אפילו נושא והתפתחות עלילתית. הקטע השלישי נותן דוגמא לסולו רצחני ווירטואוזי. שלושתם סוחפים ומתוחכמים בדרכם.

*****

הטקסט הזה נערך באגרסיביות. אני מצטער עם התוצאה הסופית יצאה עילגת אבל ניסיתי גם לשמור על הרוח המקורית וגם לתת כבוד ודגשים למוזיקה שבו. במקור הוא היה שיר הלל לתכנית הרדיו סוליד סטיל בכלל ולסט ספציפי בפרט. זה התחיל ככה: "בתשיעי לאפריל 2001 שודרה תכנית הרדיו השבועית של קולדקאט, 'סוליד סטיל', ובה אחת היצירות המוזיקליות המשמעותיות ביותר עבורי כמאזין וכיוצר מוזיקה. כבר כתבתי עליה בעבר, אבל זה גרוע, והיה חסר לי הרבה מידע שלא היה לי אז. קולדקאט הם צמד מוזיקאים כשרוני שמורכבים מג'ונתן מור ומאט בלאק. כבר הספקתי לכתוב עליהם קודם, אז אמנע מתיאור עלילותיהם ומקומם בליבי.

זה מוזר להתייחס להקלטה מתכנית רדיו בתור יצירה חשובה. כשמוזיקאי מדבר על היצירות שהעיפו לו את המוח וגרמו לו לתגובות לא ברורות בקצב פעימות הלב ובשיערות הזרוע, זה בדרך כלל משהו שקל יחסית להתייחס אליו. אם זה אלבום, אז בין אם מדובר בפינק פלויד או די ג'יי שאדוו ובין אם מדובר בדה שאגס או הרכב יפני הזוי – אלה דברים שקל יחסית למצוא. ביוטיוב אפשר למצוא את הרבי הנקוק עושה סקרצ'ינג ב'רוקיט' או את ג'ימי הנדריקס מנגן את ההמנון בוודסטוק תוך פחות מחצי דקה. אבל 18 דקות ספציפיות מתוך איזה תכנית רדיו? זה אפשרי, אולי, אבל אין סיכוי לצפות לפתח שיחה עם עוד מישהו שמכיר את זה. וזה תיסכל אותי." הרמז היחיד שהיה לי זה הריבוע הכתום הזה, הפלייליסט באתר של התכנית.

בהמשך בטעות ייחסתי את הקטעים שהושמעו בתכנית לקולדקאט. בגלל האופי החופשי שלהם לא ידעתי שמדובר בקטעים שיצאו באופן רשמי, אלא שמדובר בדי ג'יי סט טוב במיוחד. סך הכל מדובר במלאכת מחשבת שמכילה סימפולים מעשרות קטעים על גבי 18 דקות. אבל בגלל שעכשיו אני יודע בדיוק במי מדובר, נראה לי הגיוני לערוך קצת את הטקסט. קולדקאט זוכים לכבוד בבלוג הזה גם ככה(1\2\3) (וגם מבתגובות הישנות שפה).

5 מחשבות על “מוות להיפ הופ, יחי ההיפ הופ

  1. אני חושב שנדב רביד היה הראשון להשמיע אותם כאן, אולי ב102, כשהיה עוד רדיו צעיר.
    גם לי זה קרע את הראש והקפדתי להקשיב להם כל מוצ"ש והצטערתי אחר כך שלא הקלטתי.

  2. באופן כללי, אלא לשידור הספציפי ההוא. כמובן שהתכנית עצמה מדהימה, מרטיטה וכו'…

  3. אחרי שקראתי את זה אני לא יכולה שלא להקשיב, איזו אכזבה…!
    אולי תסכים להעלות אותו שוב, או לשלוח במייל?

  4. פינגבק: שעות של הנאה « הלא קריטי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s