מוזיקאי העשור (3\3) : אוטיס ג'קסון ג'וניור

הוא הפיק חמישה אלבומים שלמים לאמנים שונים, לפחות שישה פרויקטים שבהם הפיק מעל לחמישה קטעים, כמות בלתי אפשרית של סינגלים ולפחות חמש עשרה אלבומי סולו תחת כינויים שונים. צריך מומחה כדי להבין את הדיסקוגרפיה בעמוד שלו באתר הלייבל סטון ת'רו, שהוא אמן הדגל הבלתי מעורער שלו. במקרה שלו באמת שאין מה לסמוך על העמוד בוויקיפדיה, שהוא יותר מבולבל מילד בן שלוש בסרטון יו טיוב מצליח.

אוטיס ג'קסון ג'וניור הוא אחת הבחירות הבלתי נמנעות בכל רשימת סיכום עשור מוזיקלית, בטח ובטח כשמדובר במוזיקה שחורה. גדל באוקסנארד וכיום חי בלוס אנג'לס הסמוכה. מעדיף לשמוע תקליטים כל היום ולנגן בסטודיו שלו מאשר להסתובב בעולם ולתקלט (ולא שחסרות לו הזמנות). הוא אינציקלופדיה מהלכת לתקליטים נדירים וכשהוא עושה את הצעד מחוץ לביתו, עולים אליו לרגל די ג'יים מקומיים שמעניקים לו מתנות שחורות, עגולות  ושטוחות שמאוד קשה למצוא. הוא ידוע כמאדליב, אבל גם כ yesterday's new quintet, the beat konducta וקוואזימוטו, בין השאר.

הגיבן מאוקסנארד

קוואזימוטו הוא ה' Unseen', דמות בדיונית גסה ובלתי נראית, שהיא בעצם האלטר אגו שיכול לעשות את כל מה שמאדליב רוצה לעשות ולא יכול. וכן, אחרי שאוטיס (מישהו עדיין קורא לו ככה?) אחראי על עשרות פרוייקטים תחת השם מאדליב, גם מאדליב צריך פסבדון. אז מאדליב הפיק אלבום לקוואזימוטו, ראפר מסטול עם קול גבוה שמדבר על עישוני סמים, גרפיטי, מרדפים עם שוטרים, כלבות שרעבות לכסף, קבצנים שרוצים עודף, נבירות בארגזי תקליטים וזיונים. באופן רשמי מאדליב מודה שהוא הפיק את האלבום, אבל כשמדברים איתו על קואזימוטו הוא מקלל אותו ואומר שהוא כל הזמן מתחיל עם הבחורה שלו (ואז משתעל וצוחק).
גם באלבומים עצמם מאדליב וקואז לא מסתדרים הכי טוב, ולא פעם קואזימוטו יורד על הביט שמאדליב בחר לו, או פשוט אומר לו לסתום את הפה ולהקשיב. צריך הרבה כישרון וביטחון עצמי כדי להתווכח עם עצמך בראפ על גבי מוזיקה שהיא לאו דווקא עונה ישירות על ההגדרה הקלאסית של היפ הופ, ומאדליב בכלל תופס מעצמו די ג'יי ומפיק לפני שהוא מחשיב את עצמו לראפר. הוא עושה את הכל בוירטואוזיות מרשימה, ולפי הסיפורים הוא בכלל הקליט את זה בשביל הכיף ולא תכנן להוציא את ההקלטות הללו לאור.
ההיפ הופ שעליו מאדליב\קוואזימוטו מפזר את החרוזים שלו בנוי מסימפולים של מוזיקה פסיכדלית, ג'אז מעושן, פ'אנק או סוגים שונים של מוזיקה הזויה. עליהם הוא מרכיב עולם שלם ומקומפרס של צלילים וקולות שבשנת 2000, אז יצא The Unseen האלבום הראשון של קוואזימוטו, היה מהפכני. גם היום קשה למצוא קטעי היפ הופ מלאי נשמה, חוצפה, גרוב, טינופת ושנינות שיעמדו בסטנדרטים הגבוהים שהוצבו פה.

אם צריך לתת דוגמא אחת לגאונות שמשתקפת באלבומים של קואזימוטו, אז זו תהיה Come On Feet. בפני עצמו מדובר בקטע היפ הופ הזוי ומרגש בשלושה קולות. מבחינה מוזיקלית הוא אחד המוצלחים בקריירה של מאדליב, והוא בהחלט גורם להרגיש, כמו שכתב יותם אבני בקיוב תוך הזלת דמעה. מבחינה אמנותית מדובר ביצירה מבריקה שראויה להלמד בבתי ספר לאמנות.
בעצם מעורבבים פה אלמנטים משני סרטים חשובים שיצאו בתחילת שנות השבעים. המילים, כמו חלק מהטקסט שסומפל למעין פוסט-דואט (!!), לקוחים מהסרט Sweet Sweetback's Baadasssss Song של מלווין ואן פיבלס (שכתב, ביים וכיכב, ובסופו של דבר גם סומפל). הסרט נחשב למוביל גל ה'בלקספלוטיישן' – סרטים שהיום נחשבים לקאלט, ובהם הגיבורים הם שחורים מגניבים שפותרים בעיות עם לבנים נימוחים לצלילי מוזיקת פ'אנק שמנמנה באפס תקציב. בסרט סוויטבק עוזר לפנתר שחור להתמודד עם כמה שוטרים לבנים ואז מוצא את עצמו בורח למקסיקו ומסתבך בהרפתקאות. השיר 'Come On Feet' מופיע בסרט בעריכה תזזיתית באחד מקטעי המפתח הסוחפים והמתישים, והטקסט שלו מושר בשלמותו בגרסה של מאדליב\ קוואזימוטו, כשהתפקידים מחולקים בין שתי הדמויות שמגלם אוטיס והדמות שמגלם מלווין. במילים אחרות: חלקים מהשיר מופיעים בשירה המקורית של מלווין ואן פיבלס, ובשתי הקלטות בטונים שונים שהקליט אוטיס (כמאדליב וכקוואזימוטו), לפי הטקסט המקורי של ואן פיבלס.

המלודיה וכמה סימפולים נוספים לקוחים מסרט האנימציה הצרפתי\ צ'כוסלובקי, Le Planet Sauvage, שאני לא יכול לתת הוכחה לחשיבות ההיסטורית שלו מבחינה קולנועית, אבל הוא בהחלט מומלץ לחובבי קולנוע הזייתי. הסרט מגולל מאבק של יצורים אנושיים קטנים ולבנים שמשמשים כחיות מחמד ליצורים גדולים, כחולים וקצת פחות אנושיים. מעבר לחיבור המוזיקלי הגאוני, יש עוד קווים מקבילים בין שני הסרטים: שניהם יצאו בתחילת שנות השבעים, ושניהם מגוללים מאבקי כוחות חסרי סיכוי לכאורה, מרדפים ויאוש. אני לא בטוח שאני מספיק ענייני כדי לא לזיין את השכל מעבר לפרטים שכבר ציינתי, אז אסכם את העניין ב'וואו'. (הקישורים, אגב, לא מתייחסים לקטעים המדוייקים שסומפלו, אלא לקטעים שונים מהסרטים. יכול להיות שפעם אשקיע ואצור איזה וידיאו מיקס שידגים את הסוגיה)

אני לא מצליח להחליט איזה משני האלבומים אני יותר אוהב: את The Unseen או את The Furthet Adventures Of Lord Quas שיצא ב2005. תחת האלטר אגו הפושטקי שלו, מאדליב מרשה לעצמו לדבר באופן מטונף וקורע מצחוק ('Lord quas got more ass than toilet paper'), וליצור שירים שמתפקדים כמערכונים לא פחות משהם קטעים מוזיקליים. ב The Return Of The Loop Digga הוא מתבאס על מפיקים שמסמפלים את אותם קטעים שוב ושוב, ומספק זווית ארספואטית על מפיק ההיפ הופ המקורי שהוא. הקטע נפסק לטובת מה שנשמע כמו מאדליב מדבר עם מוכר תקליטים, שלא מצליח לענות על הדרישות של מאדליב. או אז נכנס עוד סימפול מתוך הרפרטואר של דייויד אקסלרוד יקיר הבלוג, וחגיגת ההיפ הופ ממשיכה לחוף מבטחים מעושן. אני מחוייב להזכיר גם את The Clown , שהוא אחד האהובים עלי אי פעם, ואוצר בחובו כמעט כל מה שאני רוצה מהיפ הופ (הטקסטים לא ממש נוגעים לי, אבל זה לא באמת משנה בסופו של דבר).

חתול\ מפלצת

ב2004, אולי השנה המשובחת מוזיקלית בעשור הזה (רצף האלבומים של פרושיאנטה, הבכורה של ג'ואנה ניוסם והאלבום המופרע של עידן, בין השאר), יצא אחד מאלבומי ההיפ הופ האלטרנטיביים המוערכים אי פעם. שיתוף פעולה בין מאדליב המפיק המעושן לבין אם אף דום, הראפר בעל מסיכת הברזל. החיבור המתבקש בין שניים מהאייקונים המובילים של ההיפ הופ האינטיליגנטי רחוק מלאכזב. לא ברור מי משניהם מחזיק ביותר זהויות: אם אף דום, בין אם תחת הכינוי הזה או תחת הכינויים 'ויקטור ווהאן' או 'קינג גידורה', תמיד נמשך לעולם של נבלי העל והמפלצות מסרטי אימה גרועים. כצמד, Madvillain ממשיכים את הקו של ראפ המבוסס על נקודת מבטו של ה'רשע', הפעם על כמה מהביטים המעניינים והמעושנים ביותר שקולו של דום נשמע עליהם.

אני לא אצליח להגדיר את המוזיקה של מאדליב במילה אחת, אבל  אם אהיה חייב, זו תהיה 'מעושנת'. לא בהכרח מוזיקה של סטלנים, אלא צלילים אווריריים עם צבע ייחודי, שמנים, ומסריחים מזיעה. ב'מאדווילאין' המוזיקה יותר נגישה מב'קוואזימוטו', פחות מפוזרת וכמעט נטולת קטעי מעבר מתישים. דום הוא לא ראפר מונוטוני, אבל הראפ הנינוח שלו מהווה מעין עוגן בתוך סלט הג'אז-היפ הופ שמאדליב רוקח, עם טקסטים שנעים בין הצהרות אגו טריפ שנונות (The best MC with no chain you ever heard, או Got more lyrics than the church got 'Ooh Lords'
And he hold the mic and your attention like two swords)  לתיאורים סיפוריים שעמיר לב היה מרגיש בהם בנוח (Ever since a minor, kids considered him some kind of Einstein .On a diamond mine grind, she was dumb fine But not quite the type that you might want to wine and dine). תמיד כשמערבבים טקסטים באנגלית במאמר עברי יוצא מין מיש-מש מבולגן, אבל במקרה הזה זה די בלתי נמנע. סליחה.

האלבום הוא פשוט הברקה שגורמת לכל חובב היפ הופ להיות גאה באהבתו המצולקת לז'אנר ולתרבות. הוא מלא בנונסנס שנובע מהקונספט המושפע מחוברות קומיקס ובשנינות שבטקסטים של דום, מבריק מבחינה מוזיקלית ועמוס בדגימות ג'אז שהונדסו להיפ הופ ישיר ומלא. דוגמא מופלאה היא הקליפ ל ALL CAPS שמעביר את האסתטיקה הקומיקסית באופן מדוייק, עם פסקול מעולה בפני עצמו. וכדי לשמור על רצף בין שלושת המאמרים, גם את האלבום הזה קיבלתי ליום הולדתי מאחי הצעיר (הפעם על תקליט). שומו!

ראוי לציין שיצא אלבום רמיקסים שמאדליב ערך לקטעים הללו, שנופל מאחיו הגדול אבל עומד בכבוד בזכות עצמו, וכן מיני אלבום רמיקסים מוצלח שיצר פור-טט.

ב2007 יצא אלבום הבכורה המדובר של הראפר פרסי פי תחת הפקתו של מאדליב. פרסי פי הוא אחד הראפרים האהובים עלי, והציפיה הרבה גרמה לי להיות מאוכזב בשמיעות הראשונות. פרסי פי הוא ראפר אולד סקול שגדל בקרבות ראפ (באטלים) ברחובות ברונקס, ניו יורק, במועדונים ותכניות רדיו עוד מאמצע שנות ה80. הסיפור שלו ארוך ומצוין ואפשר לקרוא עליו קצת בביקורת שכתבתי על אלבום הרמיקסים שיצא שנה מאוחר יותר, גם הוא בטיפולו הבלעדי של מאדליב. השילוב בין השניים עורר בי ציפיה בעיקר כי פרסי פי לא צריך הרבה מעבר ללופ תופים סטנדרטי כדי שהוא יתחיל להתעופף עם חרוזים ומטאפורות בסגנונו המהיר. הוא גדל בעולם היפ הופ שהוא לא רק נטול קליפים נוצצים, אלא גם נטול פיזמונים. רק אחרי כמה האזנות התרגלתי לשמוע את פרסי משלב את הראפ הייחודי שלו על המוזיקה הייחודית של מאדליב. זה עובד כל כך טוב ביחד שאני מתפלא על עצמי שלא נפלתי שדוד עוד בהאזנות הראשונות.

שיתוף פעולה נוסף שמרקיע שחקים הוא אי פי קטנטן בשם Liberation שהפיק מאדליב לטאליב קוואלי, ראפר שמאוד אהוד בחוגי האלטרנטיב (בעיקר בגל שיתוף הפעולה עם מוס דף) שמעולם לא עניין אותי. השניים הודו שהקטעים נוצרו כבדרך אגב, בשביל הכיף בלבד, ואפילו הציעו את מיני האלבום להורדה חינם בשבוע הראשון לצאתו. הביטים הפ'אנקיים המעושנים ומלאי הסול של מאדליב נשמעים חסרי כל מאמץ (במובן המשובח), ויחד עם הראפ בסאונד המעט מטונף של קוואלי הולידו כמה מאסטרפיסים, דוגמת What Can I Do ו Time Is Right (שמתחיל בסימפול של אבא אבן?).

זאת ועוד

בראיונות הספורים שהוא מעניק, מאדליב מצטייר כאדם ביישן שאוהב פשוט לשבת בסטודיו, להקשיב לתקליטים ישנים ולעשות מוזיקה. אני חושב שקראתי ציטוט שלו שבו הוא אומר שבכל יום הוא יוצר בערך שעה של מוזיקה חדשה. זה לא מפתיע במיוחד, מאחר ורוב אמני הלייבל 'Stones Throw', שהפך בזכותו לאחד הלייבלים החשובים כיום בהיפ הופ לאנשים חושבים, עברו איך שהוא תחת ידיו. בין אם זה בשיתופי פעולה ישירים, בהפקות או רמיקסים, ידו של מאדליב לא נחה. [הבהרה: בפסקאות הבאות פשוט ארפרר לפרוייקטים שרובם, מין הסתם, ראויים לאזכור הרבה יותר נרחב] הוא הפיק לדדלי פרקינס שני אלבומים שאמנם לא מגיעים לספירות של העבודות שהוזכרו קודם, אבל מכילות כמה תעצומות נפש. דדלי נשמע כמו קבצן רחוב שהתגלגל בין כמה חורי תחת חשוכים, ובשירים כמו Falling ו Soiltude (פה אפשר לשמוע את ההפקה ללא דאדלי) התוצאה כמעט שמיימית. שיתוף הפעולה עם ג'יי דילה , לפני שקדחת אלבומי הפוסט מוות שלו איים להמאיס את זכרו של זה, מכיל אף הוא כמה וכמה יצירות היפ הופ חכמות על סף המבריקות תחת השם Jaylib.

בנוסף הוא אחראי על סדרת אלבומי ביטים (תחת הכינוי The Beat Konducta) ששלושה צמדים ממנה ראו אור עד כה: שני אלבומים המוקדשים למוזיקת סרטים, שני אלבומים 'הודיים' ושניים המוקדשים לזכרו של ג'יי דילה. מלבד היפ הופ ג'אזי פסיכדלי וסול מאדליב אחראי על אגף שלם של עבודות המוקדשות לג'אז ופ'אנק אינסטרומנטלי. ב2003 הוציא, בפעם היחידה עד כה באלבום שלם תחת השם מאדליב, בשם 'shades of blue' שזוכה להערכה רבה אבל מעולם לא צלחתי אותו עד סופו. אולי בגלל הציפיות העצומות שלי מהשם, או סתם כי אני לא באמת אוהב ג'אז, כנראה. ב2007 הוציא 'אוסף' בשם Yesterday's Universe, שמורכב מיצירות של הרכבי פ'אנק וג'אז שהמציא. מאדליב טוען שלכל הרכב ב'אוסף', המכיל 15 קטעים, יש כמה אלבומים שמעולם לא יצאו. אני מתבייש לציין שאני לא זוכר אם בכלל הקשבתי לאלבום הזה, משום שאני כל כך מחובר לעולם ההיפ הופ של מאדליב, ודי הדחקתי את הצד הפ'אנק-אינסטרומנטלי החלומי שלו. תוך כדי כתיבה אני מבין כמה אני מטומטם, ואני מבטיח לתקן את הטעות במהרה.

לסיכומו של עניין, מאדליב הוא גאון, והמהפכה שחולל בהיפ הופ ממשיכה במרץ ברחבי העולם, שנפתח לאיטו להיפ הופ חכם ומאתגר. עוד מוקדם לדבר על השפעתה, שכן מאדליב הוא יוצר רעב שלא מפסיק ליצור, וקשה למצוא יורשים שיכולים לעמוד מחוץ לצלו. תענוג לאהוב מוזיקה כשיש יוצר כמו מאדליב.

10 מחשבות על “מוזיקאי העשור (3\3) : אוטיס ג'קסון ג'וניור

  1. לאנשים שבאמת אוהבים ביט מאדליב הוא הדבר.

    הערה קטנה- כדאי מאוד לשמוע את האלבומים שהזכרת בסוף ( יסטרדיי ניו קויינטט ) גם בגלל שהם טובים וגם בגלל שמאדליב מנגן על כל כלי הנגינה.

  2. מכסה את רוב הנקודות החשובות בקריירה של הגאון האפל הזה, שלפעמים נראה שאוהב יותר לעבוד על המוזיקה שלו מאשר לשחרר אותה…

    לצערי בשנתיים האחרונות הוא מעט נעלם, אבל אני מאמין שנשמע את כל הקטעים שהוא עבד (ועובד) עליהם בזמן הזה…
    כל הכבוד

  3. סקירה נהדרת!
    אני חייב להסכים איתך לגביו, הוא המנהיג הבלתי מעורער של ההיפ הופ בימינו לפי דעתי.
    כמו שציינת, סטונס תרוו הוא הלייבל המוביל והבלתי מתפשר שמהווה, לפחות בשבילי, מגדל אור בכל הנוגע .לאיכות וחדשנות בהיפ הופ מחתרתי

    לאחרונה יצא האלבום החדש של מוס דפ ובו כמה ביטים מאלבומי הביט קונדקטור של מאדליב. לפי דעתי, אלו הקטעים הטובים באלבום.

    מחכה לקרוא עוד, מעניין להבין את ההשפעות השונות ליצירה שלך.

  4. פינגבק: שעות של הנאה « הלא קריטי

  5. פינגבק: זכויות יוצרים במוזיקה עם סימפולים, 3 סרטים שהם חובה « הלא קריטי

  6. פינגבק: תשע באפס « הלא קריטי

  7. פינגבק: זכויות יוצרים במוזיקה עם סימפולים, 3 סרטים שהם חובה | הלא קריטי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s