ג'ון יוז שלי

שלושת השנים שהתחילו באמצע שנות התשעים הולידו תור זהב של מוזיקה שההד שלה עדיין משפיע על קצב פעימות הלב שלי. אני אשתדל לא להכנס לניימדרופינג, ופשוט אציין שמבחינת האבולוציה והנקודה בזמן של מספר זרמים מוזיקליים- כמו היפ הופ וטרנטייבליזם, מוזיקה אלקטרונית שכלתנית, רוק-פופ (גם בריט פופ וגם הסמשינג פמפקינס, לא משנה איך הגל שהשתייכו אליו נקרא), מוזיקת מועדונים ורייבים ועוד – היתה בשיא מבחינתי. הבלוג הלא קריטי הזה אמור להתמלא אט אט בשירי הלל לתקופה הזו.

אני אוהב לדבר על אלבומי רוק שאני אוהב מ1997, בעיקר בגלל שתמיד איך שהוא בשיחה אני משרבב איזה שהוא טון ספק-מזלזל-ספק-מתחכם לגבי אלבום רוק מאוד מוערך שיצא באותה שנה. שלא תבינו אותי לא נכון (ובבקשה לא להתייחס ללהקה הזו בטוקבקים פה) – 'או קיי קומפיוטר' הוא אלבום טוב. רדיוהד מציעים שם כמה שירים נפלאים כמו Climbing Up The Walls ו Lucky. פשוט נדמה לי שכל ההתלהבות ממנו חורגת מכל פרופורציה בריאה, ואם יש לי הזדמנות לדגדג קצת את הרגישים מבין נאמני הלהקה הזו, אני תופס אותה בשש אצבעות לפחות.

Trust In God But Tie Up Your Camel של 'ביל דינג', הוא הזדמנות כזו. אלבום לא מוכר בעליל, שמשלב באופן מקורי רוק לואו-פיי, ג'ז, אלקטרוניקה הזויה ומטונפת ודברים נוספים שבטח אגלה בהאזנות נוספות. לא באמת אכפת לי אם זה אלבום יותר טוב מ'או קיי קומפיוטר' שיצא באותה שנה. למעשה, הם כל כך שונים שזה די מטופש למצוא חוט מקשר ביניהם, מלבד השנה שבה הם ראו אור. סתם, זו פשוט הזדמנות להתגרות שאני פשוט לא מסוגל לפספס. זה כנראה אומר שאני אדיוט, או אינפנטיל, ואין לי בעיה עם זה.

'ביל דינג' הוא דמות\ הרכב בראשותו של ג'ון יוז השלישי, בנו של במאי הקולנוע האהוב יחסית שנפטר לאחרונה. כבר תקופה שאני מנסה להזיז את עצמי לכתוב קצת על המוזיקה שלו ומתעצל, והנה הגיעה לה הזדמנות פז לעוד קישור מאולץ. מה לעשות שכרגע הדברים היחידים שמביאים רייטינג לבלוגים של מוזיקה אלטרנטיבית הם רדיוהד וטרגדיות. ג'ון יוז השלישי הוא גם ראש הלייבל הפטי, שההרכב הכי גדול שיצא ממנו הוא 'טלפון תל אביב', שיוצרים אלקטרוניקה שכלתנית נקייה ומזוקקת, אולי ההפך הגמור מביל דינג.

אבי רון

Bill Ding. איזה שם מצחיק, הא? רק להמליץ לאנשים עליו, ואז לתקן אותם שמדובר בשתי מילים עושה לי רון בלב. אל ביל דינג נחשפתי דרך מיקסטייפ שפרפיוז 73 ערך ללייבל, ובו היה הקטע האהוב עלי של טלפון תל אביב, והקטע המדהים של ביל דינג – Bucket Of Strawberries. הוא מתחיל בשירה ובאס בלבד, שניהם בסאונד לא משוייף בעליל. הבית הראשון נפסק לקול יללת חתול, ו'ביל' שאומר לו לשתוק. אז נכנס צ'לו, ועוד אחד, וכמה שכבות ממש מרגשות שבשלב מסויים מתחילות לחרוק. די מדהים. בחורות מתות על זה.

לא היה פשוט למצוא את האלבום בסולסיק לפני שנתיים או שלוש, היום כבר אפשר לרכוש אותו דרך בומקאט וגם להאזין לכולו. אמנם כל חצי דקה מגיע זמזום מעצבן, אבל זו פשרה סבירה, ואפשר גם לרכוש. האלבום לא פשוט להאזנה, והוא לא מושלם כמו שכל כך רציתי שיהיה, ולו רק כדי שאאמין שהוא יותר טוב מ'אוקיי קומפיוטר'. הוא לא מממש את הפוטנציאל האדיר שלו, ובכל זאת הוא מכיל כמה שירים מבריקים וללא ספק הקדים את זמנו. זה האלבום הראשון שעלה לי לראש כשהתחלתי להאזין לשלישי של פורטיסהד.

הוא מתחיל בקטע בלוזי – ג'אזי מטונף, לא מסוג הדברים שאני שומע בדרך כלל, אבל הקוליות המחוספסת שלו שובה אותי. עושר צלילים שמכיל לצד באס גרובי וגיטרות בדיסטורשן צלילים מעניינים כמו פעמונים ולחישות. בשיר השני, Bucket of Strawberries יש גם חתול וצ'לו פסיכי, כאמור. Make It Pretty, השלישי, מתחיל אחרי דקה של חירחורים לא ברורים. הגרוב שהבאס והתופים יוצרים מאוד מגניבים אותי, ואני לא בטוח לאיזה סגנון לשייך את זה. הטקסט מכיל כל מיני רפליקות קלישאתיות כמו 'dance' ו 'get down', ומוביל לסולו גיטרה מוגלתי. האלבום ממשיך להיות מעניין, וחורג לאקוסטיקה מינימלית או לאלקטרוניקה רקידה יחסית, ממחוזות הג'אנגל הפרימיטיבי, בערך.

מכאן האלבום מפסיק לספק רגעים מרגשים עד לנקודה שבה הוא משתפר לאט לאט, וחוזר לרגש באמת רק בשיר העשירי, Waterway Systems Two. בבסיסו עומד ברייק תופים שמן שנחתך באגרסיביות, ובאופן מפתיע מדובר בשיר רוקי הזוי ולא בהיפ הופ פטיפונים או אלקטרוניקה שכלתנית. הוא מזכיר את סקוורפושר וקיד 606, את הקופר טמפל קלאוס, את דאלק והאנדסם בוי מודלינג סקול, אבל לא דומה לאף אחד מהם, או למשהו אחר שאני מכיר. הוא מפתיע ומשובח, אבל לאחרונה אני מוצא את עצמי משתעמם ממנו לפני שהוא מגיע לסופו. לפני שהאלבום מסתיים אנו זוכים בעוד שני שירים לא רעים, The Beat Of Murmur, עם הצ'לו הקליט שמזכיר לי [את מה זה מזכיר לי? אני לא בטוח] ואת Vaporize שמזכיר לי קצת שיר של רדיוהד.

טוב – נתתי קישור להאזנה לאלבום, כתבתי כמה אני אוהב אותו ואפילו פירטתי. אני לא מצליח לחשוב על דבר נוסף שיכול להיות רלוונטי. אולי אכתוב על ההתאבדות המופלאה של דודו טופז? איך לעזאזל הוא הצליח להנדס את זה? טוב, די.

2 מחשבות על “ג'ון יוז שלי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s