גילוי נאות

לפני תקופה מסוימת זכיתי שיראיינו אותי לכל מיני אמצעי תקשורת כתובה.  בכולם דיברתי על נושאים רבים שקשורים למוזיקה המקומית, ותמיד אמרתי (גם אם לא תמיד זה פורסם) שרוב המוזיקה האהובה עלי בארץ נעשית ע"י אנשים שאני מכיר. זה די הגיוני: מצד אחד אני מוזיקאי פעיל כבר כמעט עשור, שבא במגע עם מוזיקאים בהזדמנויות שונות (פסטיבלים, הופעות שלי, הופעות שלהם, חברים), מצד שני אני סנוב מוזיקלי כך שאין יותר מדי כאלה בכל מקרה.

הסיבה שאני כותב את זה היא כי זו בעיה קטנה. בתור מי שמנסה לקדם מוזיקה אהובה אני נתקל בבעיתיות מסויימת לכתוב על חברים ומכרים. זה עלול להתפס כמסריח, לא אמין. אני מקווה שיש מין אמון בסיסי בין הקוראים לבין הכוונות הטהורות יחסית שלי, והסכמה שיש פה נסיון כנה לכתוב על מוזיקה בגלל המוזיקה, ולא בגלל הפרסונות.

פשוט הגעתי למסקנה שזה טיפשי. בכל מקרה כל כתב מוזיקה בארץ מכיר בערך חצי מהאנשים שהוא כותב עליהם, ומי שקצת מכיר את הבחישות ב'סצינה' יכול למצוא 'טובות' שכתבים עושים לכל מיני סחבקים. יש מקרים שבהם זה הגיוני (מדינה קטנה, וכו'), ויש מקרים שבהם זה מריח לא משהו בכלל. מצד שני יש כתבים שמתמחים בתחומם (אני יכול לחשוב על לפחות שני כתבי מוזיקה שחורה) שלא מוכנים לכתוב על מישהו שעלול להבין את הכתוב בלי מתרגם.

אז אני עשיתי החלטה ומעשה: אני הולך לכתוב על מה שאני אוהב. העובדה שיש לי את הטלפון של רייסקינדר ומרקי פאנק (טוב, לפחות עד שגנבו לי אותו לפני חודש. מרקי אם אתה קורא את זה…) לא אמורה למנוע ממני לכתוב על המוזיקה שלהם. אולי אציין את דרגת הקרבה ואולי לא, אבל אם הבלוג הזה נולד בעיקר בגלל שכל החיפושים שלי באינטרנט לאמנים כמו 'פרפיוז 73' ו'ג'יי דילה' הובילו לטוקבקים וכתבות חצי ענייניות, אז המצב גרוע הרבה יותר כשמדובר ב'אבירי השולחן העגול' וב'די ג'יי נקברייקה'.

הרי אני מנצל ומתכוון להמשיך לנצל את הבלוג הזה כדי לכתוב על פרוייקטים שלי, כך שהמאמר הנוכחי הוא לא הרבה מעבר להצהרה יבשה, שהרי ברור שהכתוב בו סובייקטיבי ולא קריטי. כתבתי ואכתוב על מוזיקאים שאומרים לי שלום ברחוב, אבל אני מבטיח לא לכתוב פה על כל מי שאומר לי שלום ברוחב. סליחה ותודה.

6 מחשבות על “גילוי נאות

  1. כשאתה אומר שתציין במקום בולט את דרגת הקרבה שלכם אתה מתכוון תכתוב אם אתה מעריץ, או מעריץ פלוס, או אולי בכלל מחבב את מושא הכתבה? או במילים אחרות בטח שתכתוב על האנשים שאתה מכיר ואוהב את מה שהם עושים. אם במדינתנו הקטנטונת והביצתית אנשים לא היו כותבים על אנשים שהם מכירים (ולהכיר זה משהו מאוד גדול ומעורפל) אי אפשר היה לכתוב פה ביקורות. ובכלל אולי כדאי שתכתוב קצת על היוצר ההוא נו… דיגיטל מי, אבל גם רייסקינדר לוקח.

  2. פינגבק: חשמל ואש, גבירותיי ורבותיי. « הלא קריטי

  3. פינגבק: דה ריל רוקסן « הלא קריטי

  4. פינגבק: 2016 – המוזיקה שאהבתי | הלא קריטי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s