2010, כאילו סיכום שנה במוזיקה.

אני לא בטוח כמה בא לי לעשות סיכום שנה רציני. הייתי רוצה שיהיו לי תובנות מרחיקות לכת על תמורות בעולם המוזיקה ובכלל, אבל אני כל כך לא בעניינים שזה פשע. לא קניתי השנה אלבום אחד שבאמת יצא השנה, אני חושב. ומצד שני יצאו השנה אלבומים שמסקרנים אותי ולא הקשבתי להם אפילו האזנה חפוזה (קימיקל ברדרז, ארקייד פייר, סופיאן סטיבנס, ג'יל סקוט הרון, פור טט, גורילאז, אנתוני והגו'נסונס,ההוא מבלוק פרטי,  וממש עכשיו יצא הקנייה ווסט החדש…), ומצד שלישי אני לא מכיר כמעט אף אחד מהשמות החמים שכולם מדברים עליהם. לא בהיפ הופ, לא בהיפ הופ עתידני\ביטס, לא ברוק, לא בפופ, לא בכלל. את קייטי פרי אני מכיר רק בגלל שעבדתי בדוכן מגזינים. אני לא אזהה שיר שלה גם אם יזמזמו לי אותו בפרצוף. ועשו את זה.

ובכל זאת אני שומע רחשים מכל מיני כיוונים שזו היתה שנה לא משהו למוזיקה, ואני חייב לתרום את הסנטים הבודדים שלי לדיון. אם יש דברים שאני יכול לשים עליהם אצבע כמשמעותיים, אז יש שלושה כאלה.

אמינם וליל וויין – אין אהבה (שיר השנה?)

מאמינם התייאשתי מזמן, וכשיצא לו 'רילפס' בשנה שעברה התחלתי להאזין לו מתוך כבוד, ותוך שני שירים הבנתי שאני ממש סובל. ההפקות של ד"ר דרה ברובן המוחלט מביאות לי את הקריזה, ובאופן כללי לא הבנתי מה החרא ההוא אמור היה להביע. לאורך השנים אמינם הוציא לא מעט דברים טובים עד גאוניים מבחינתי, אבל אף פעם לא מושלם. כן, בגלל Guilty Conscience התחלתי להאזין לו, סטאן היה מבריק בשעתו, וגם שיט אחר. אבל כמעט אף אחד מהם לא שרד את מבחן הזמן שלי.

כששמעתי שבאלבום החדש שלו יש קטע שמסמפל את 'What is Love' של האדאוויי, לא יכולתי להימנע מלבדוק את זה באותו רגע ממש. צריך ביצים של שור כדי לגשת לקטע הזה, שמצד אחד הוא טראשי לחלוטין ומצד שני הוא להיט טחון, ועוד לצפות שייקחו אותך ברצינות. זה לקח לי כמה האזנות, ועכשיו אני כמעט ולא יכול להקשיב לזה בלי להצטמרר ולו במעט. וזה חתיכת הישג.

נתחיל מהסימפול: אני חושב ש'What is Love' הוא שיר טוב. יש לו לחן קליט וטוב, יש לו ליין מוצלח ורגעים מרגשים, אבל אני לא סובל את העיבוד הדאנסי שלו. כבר תקופה שאני מסתובב עם הרעיון להפיק לו גרסת רגאיי אפלה, ואין לי באמת חשק להיכנס לזה. יש מבחר רחב של להיטי יורו טראש דאנס מהניינטיז שאני חושב שצריך לקחת אותם מחדש כחומר גלם על מנת להוציא מהם את המיטב, וזה מה שאמינם עשה פה (בעזרתו האדיבה של המפיק ג'אסט בלייז וריפרופ אורח של ליל וויין). כשהישראלי לשעבר ההוא הוציא אלבום קאברים אקוסטיים לשירים מהתקופה ההיא, זה היה כל כך גרוע שאני אפילו לא מחפש את השם שלו בגוגל. הוא שחט שם את 'וואט איז לוב', 'רית'ם איז א דאנסר', 'שואו מי לוב' ואחרים, ורק גרם לי לרצות לפעול בכיוון הזה.


אז יש לי רעיונות ותכנונים לכל מיני פרוייקטים שקשורים למוזיקה מהתקופה ההיא (תלחצו פליי פה למעלה להאזנה חטופה), שכוללים שירים של קאפלה, אורבן קוקי קולקטיב, קאלצ'ר ביט, סנאפ, טכנוטרוניק, קפטן הוליווד פרוג'קט ואחרים. מהצד ההפוך אני יכול לגלות שנדלקתי על חוזה גונזלס כי שני השירים האהובים עלי שלו ממש מזכירים לי יורודאנסניינטיז. קחו את הגיטרה הרפטטיבית ב'Crosses' ו'Hints' ותחליפו בסינתים כבדים, וזה יהיה מושלם. אם גם תשימו איזו זמרת כושית (זה בסדר להגיד כושית?) ושמנה (זה בסדר להגיד שמנה?), זה בכלל יהיה נפלא.

אני קצת חושב בקול רם, אבל לא בטוח שעירבוב הנוסטלגיה עם הטעם המוזיקלי שלי במקרה הזה שונה ממה שאני מרגיש כלפי המוזיקה של פורטיסחרוף, אתניקס או כמעט כל מוזיקה ישראלית קליטה מאותה תקופה, בעצם. אני צריך לחשוב על זה. בינתיים אתם תחשבו על איך הלהיטים הגדולים של משינה היו יכולים להישמע בעיבוד הרפתקני כיום. לאו דווקא דאנסי, אלא עם קצת קרנות יער ואקורדיונים, או באסים שמנים וקלידים, או סתם אקוסטי אינטימי מוצלח. קצת מוזר, אבל הסימפול אצל אמינם לקוח משיר שיצא לפני 17 שנה. הגיע הזמן לבדוק מחדש את המאובנים של התקופה ההיא, ולגשת אליהם מזווית חדשה.

בכל מקרה, אמינם חזר והוא עצבני, והפלואו שלו הוא אחד הפלואים הרוצחים בתולדות הראפ. הוא יורה משפטים ארוכים ומפזר את המילים בורסטיליות סופר מקצועית בטון סוחף כאילו הוא יורק אש. בשיחות פנימיות אני מספר למקורבים שהוא מגלה יכולת שווה לפרסי פי, הראפר האהוב עלי. רוב הפקות האלבום לא מעניינות אותי בכלל, אבל זה לא משנה כל עוד הוא יושב ככה על ביט כזה, ועוד מארח את הראפר הגדול והמוזר של התקופה ועושה לו בית ספר. זה מצחיק, כי בהתחלה הייתי שם את השיר הזה כדאחקה בערבים בהם אני די ג'יי, ומהר מאוד הבנתי שזה בכלל לא מצחיק. זה פאקין מבריק.

אז לא רק שהוא מסמפל שיר כל כך מוכר ומצליח, הוא בוחר לשיר מעליו פזמון משל עצמו, זה עובד מעולה. ההפקה של ג'אסט בלייז לא מסמפלת את האדאוויי בצורה קלה ופשוטה (כמו 'הצל', לדוגמא), אלא חותכת אותו לחתיכות וגם לאלמנטים בודדים. יש אפילו שורות שבהן כל אחד (אמינם, ליל וויין והאדאוויי) אומרים מילים ספורות שמתחברות למשפט, אפקט שהוא גם מעניין וגם עובד באופן עוצמתי, לפחות באוזניים שלי. פצצת מועדונים, מצמרר, עוצמתי, מרשים, מפתיע. כן, זה אחד משירי השנה שלי.

אגב, אמינם, באותו אלבום יש שיר שנקרא 'אני עובר שינויים', שבאופן אירוני הוא דומה מאוד מוזיקלית לקטעים של מובי. אותו מובי היה מושא ללעג אצל אותו אמינם לפני כמה שנים, ומעניין אותי איך ישמע שילוב ביניהם. העובדה שלא יצא אלבום מאשאפ של השניים הוא פספוס מומנטום מהדהד, ובכל זאת אשמח לשמוע אחד כזה.

גדול יותר – מאדליב וג'ואנה ניוסם הולכים על כל הקופה.

כבר פירטתי על אהבתי והערכתי (שניהם אנדרסטיימנט) למפיק העל מלוס אנג'לס, אבל השנה הוא פשוט התעלה על עצמו. מלבד כמה פרוייקטים של ג'אז שפסחתי עליהם והפקה לאלבום המדובר של גילטי סימפסון, שולה המוקשים האנושי הוציא (ועתיד להוציא) מיקסטייפ בכל חודש השנה. שיתוף פעולה אבסטרקטי עם אותו גילטי סימפסון, אוספים וחיתוכים של מוזיקה ברזילאית, רגאיי מפעים, אוונגרד ומוזיקה אפריקאית היו רק חלק מהממתקים שמאדליב זרק עלינו בבר מצווה הלא נגמרת הזאת. אף אחד מהם לא מושלם, כולם מעניינים ובחלקם יש שיאים מופלאים. אני אפילו לא מתיימר להקשיב לכולם ברצינות השנה. הקטע שפותח את החלק הראשון בסדרה (שלא מצאתי לו קישור) מרגש אותי יותר מכולם.

הוא הוציא גם אוסף של דברים שעשה בשנות התשעים, והפיק אלבום היפ הופ מדהים ל'Strong Arm Steady'. מתוכו יש קטעים שהולכים ללוות אותי עוד שנים רבות. זה בקלות אחד מאלבומי השנה שלי. הפלואו של השלישיה הזאת (שהיתה די אלמונית בשבילי, אבל מסתבר שהם שם דבר איפה שהוא) לא מבריק ודי סטנדרטי, אבל ההפקה של מאדליב נדיבה איתם בהרבה מאוד קטעים. תקשיבו לזה, רבאק.

ג'ואנה ניוסם הפתיעה כשהוציאה אלבום משולש (!) השנה, שלא הצלחתי באמת לאהוב כמו שרציתי. יותר מדי רגעים מתים, פחות מדי קטעים מבריקים. זכינו בשני שירים מושלמים 'Good Intentions Paving Company' ו'Baby Birch', ולפחות קטע אחד ממש טוב, 'Esme', ומבחינתי זה די והותר. שלושתם (כמעט חצי שעה!) ליוו אותי כל כך הרבה השנה, ויש סיכוי לא רע שבמהלך השנה הקרובה אסתגל לחלקים פחות אהובים עלי. אני חושב שהאלבום הזה מגלה כמה מוסד ביקורות המוזיקה פשט את הרגל, שכן כמה ימים אחרי שדלף כבר אפשר היה לקרוא ביקורות על האלבום באתרים הנבחרים. גיב מי א ברייק! זה אלבום שמצריך שבועיים של האזנה במינימום. מי שמיהר להכתיר אותו כ'הכי טוב שלה' יצא אדיוט לדעתי, ואם לכתוב על אלבום שבועיים או חודש אחרי שיצא זה כבר לא רלוונטי בעולם שאנחנו חיים בו, אז יש מקום לסדר חדש.

משמח לגלות שהיא מוצאת מקום לשלב גם מתופף וחצוצרן בהפקות שלה, ומצליחה ליצור שירים נוגעים ואפילו כמעט רקידים (!) כמו 'גוד אינטנשנס' שעובד מעולה גם בדכדוך קשה וגם ברכיבה על אופניים. טוב לדעת שאמנים אהובים לוקחים על עצמם פרוייקטים מורכבים גם בעת הדיגיטלית\ פיראטית בה אמנים כאילו מתמקדים רק בסיבובי הופעות. ההופעה שלה בארץ לא מזמן, אגב, היתה מדהימה.


אני לא יודע אם להכניס את פליינג לוטוס למשוואה הזאת יהיה נכון, אבל שיהיה. האלבום שהוציא השנה (שיש לי על תקליט!) לקח את הרפרטואר שלו קדימה והצידה, ושילב בין ביטים עתידניים להזיות סטייל סקוורפושר וצפצופים מורכבים שמצריכים כמה האזנות. אפשר היה לצפות ממנו לאלבום יותר קומינקטיבי עקב מעמדו המשפיע והמוביל, וזה מגניב לאללה שהוא לא עומד במקום. אמן שלא ברור איך יישמע האלבום הבא שלו (חוץ מזה שהוא יהיה מקומפרס לאללה)? זו אחת הרמות הגבוהות במוזיקה, לדעתי.

גונג'ה סופי – זה היפ הופ? יש פה הפקה? זה די ג'יי ואם סי?

האחרון שאשים עליו אצבע הוא גונג'ה סופי (יכול להיות שבאמת שמתי עליו אצבע). האלבום שהוציא השנה (בהפקתו של גאזלאמפ קילר ועם אורחים דוגמת פליינג לוטוס) היה מבריק. גאזלאמפ הוכיח שהוא יודע למצוא תקליטים מופרעים ולחתוך אותם ללופים מופלאים. אני חושב שקראתי באיזה ראיון איתו שהוא מתנער מתואר המפיק, ושהוא בסך הכל ערך קצת קטעים מתקליטים שמצא. לא אכנס לפלפולים מיותרים על האבולוציה של ההיפ הופ, לתפקידו של המפיק והגדרתו ואיפה האלבום של גונג'הסופי בין כל אלה, למרות שזה יכול להיות מעניין. פשוט אפנה אתכם לעמוד שלו ב'מי סימפל את זה'.

גונג'הסופי, החלק הווקאלי של הפרוייקט הזה, הוא לא פראייר. השירה שלו היא משהו בין תפילת מנטרות לחרחורי מוות. רוב הזמן אני לא מבין מילה ממה שיוצא לו מהפה, וזה בכלל לא משנה. יש לו קול ייחודי שהוא לגמרי שלו, דיסטורשן שמלווה אותו לאורך רוב האלבום, ואיך שהוא מלביש אותו על גבי סוגים כל כך שונים של מוזיקה (עממית תורכית, היפ הופ עתידני, רוק מתקדם, מה שזה לא יהיה) מרשים ומרגש אותי.


כשהוא הופיע בארץ השנה עם גאזלאמפ היו הרבה אנשים שהתבאסו מכך ששירי האלבום קיבלו מתיחה לכיווני היפ הופ ונויז. אני נהניתי לאללה. גם מהמוזיקה שקיבלה מימד אנרגטי קיצוני, גם מהטעויות והתקשורת החלקית בין השניים. היה משהו מופלא שם, במקום בו המפיק והסולן\ הדי ג'יי והאם סי מגישים מוטציה לא ברורה שאי אפשר שלא להתייחס אליה. הייתי עד לסאונדצ'ק שקדם להופעה, ולהתעקשות של גונג'ה על אלמנטים ספציפיים בשירה, ולמלחמה הסיזיפית שלו ושל הסאונדמן (מיקסמונסטר ביג אפ!) בפידבקים האין סופיים. נהניתי גם כי היה לי ברור שהם לא מזייפים פוזת גנגסטא מאולצת (יכול להיות שזריקת החולצות היתה מוגזמת וגם זיוני המוח בין השירים) אלא שככה הם מבינים את הביצוע הבימתי של המוזיקה הזאת, וכמובן בגלל שהיפ הופ הרפתקני ודיסטורשן קשה זה פשוט שילוב מעולה.

זווית אישית

כשאני חושב על זה פתאום, אני מוצא אלמנטים משלושת הנקודות האלה בפעילות המוזיקלית שלי השנה. יחד עם חיים כהן, אנחנו 'ביטר ג'וז', הוצאתי השנה אלבום פומפוזי בגודלו (כמעט מאה דקות!), שמכיל בתוכו קאבר חופשי ללהיט דאנס מהניינטיז (שואו מי לאב של רובין אס). השתתפתי גם בהרכב 'אודיו מונטאז" אולסטארז שחימם את גונג'ה סופי וגאזלאמפ קילר כשהופיעו בארץ (יחד עם רדיוטריפ, מאיה דוניץ, מארקי פאנק, קותימן, תבור, קיפ ואוזנה. אלוהים ישמור אני ממזר בר מזל). לא ברור מה זה בדיוק אומר.

[אגב, חוץ מזה שאתם כמובן הולכים להקשיב או להוריד ולהקשיב בהזדמנות להקלטות של ביטר ג'וז, בטח שמתם לב שהבלוג עבר מיקום ועיצוב. וואללה, אין לי משהו מעניין להוסיף. אולי תעדכנו את זה או משהו. שנה טובה]

8 מחשבות על “2010, כאילו סיכום שנה במוזיקה.

  1. בנזונה של סיכום. נהניתי לאללה, ושומע עכשיו את השיר של אמינם. לא רע.
    גם לי לקח זמן לפצח את המשולש של ג'ואנה (רגע, זה נשמע אחרת ממה שתכננתי לומר), ובהתחלה גם לי היו שלושה-ארבעה שירים שאהבתי. אבל שווה לצלול עם אורך נשימה לאלבום הזה, כי כמעט כל השירים בו יפים בצורה יוצאת דופן.

  2. פינגבק: יש דשא בפארק, ובפארק יש מוזיקה « הלא קריטי

  3. פינגבק: שעות של הנאה 2 « הלא קריטי

  4. פינגבק: 2012- סיכום: מוזיקה קונספטואלית בזמן החדש « הלא קריטי

  5. פינגבק: 2012- סיכום: מוזיקה קונספטואלית בזמן החדש | הלא קריטי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s