עוד פוסט על ישראלי בברלין

 בסוף יוני טסתי לברלין ונשארתי שם עד סוף יולי. משם המשכתי לבלגיה והולנד, ואז חזרתי לשלושה שבועות נוספים, שאחריהם נסעתי לאנגליה. זה קיץ שלישי ברציפות וביקור רביעי בחיי בבירה הגרמנית. זו גם היתה הפעם הראשונה שהגעתי למקום כלשהו מחוץ לישראל והרגשתי בו רוגע ותחושת ביתיות. בכלל, אני יכול לתאר את הטיול הזה מכל כך הרבה זוויות כך שכשאקרא את התוצאה הסופית ארגיש שהחמצתי את הרוב. מקווה שזו תהיה קריאה ראויה בסופו של דבר, גם אם היא תהיה בחלקים.

אז למה אני כל כך אוהב את ברלין? גם לשאלה הזו הרבה תשובות. יש לי שם חברים, אני כבר מכיר הרבה מקומות, אני אוהב את הקיץ הגרמני… פעם בכמה חודשים מתפרסמת איזו כתבה שסוקרת את הסיבות לקהילה ההולכת וגדלה של ישראלים שחיים בבירה הגרמנית. על אלה שמקבלים דמי אבטלה של כמעט שבע-מאות יורו אין מה להרחיב, ולי אין את האפשרות לקבל הטבות כאלה. השורשים שלי אמנם מרחיקים עד לפולין, ליטא, רומניה וצ'כיה, אבל יש לי רק דרכון אחד. אפשר בקלות לשים אותי במשבצת של 'האמן האיזוטרי שלעולם לא יהיה לו מספיק קהל בארץ ושרוצה לפרוץ', אבל זה לא רק זה.

יש שם ברבורים

אני בחור עירוני שאוהב מרחב, ויש לי רק אזרחות ישראלית. תחזרו ותקראו את המשפט הקודם שוב בבקשה. תל-אביב, מולדתי אהובתי חביבתי, לא משנה כמה ערבים ולילות אעביר בשיטוטים על החוף ובפארק הירקון, לא יכולה לה, לברלין. עד שהגעתי לשם לא הבנתי את כוחן של מדרכות רחבות ומסלולי אופניים הוגנים. אני לא מנסה להשוות, אסור להשוות. תל אביב היא תל אביב וברלין היא ברלין, וכל ניסיון להשוות מגוחך מיסודו. כמה שפארק הירקון מכוער, עם גושי בטון לא דקורטיביים מתחת לגשרים\ ממטרות עקומות\ שימוש בחול ים במקום דשא (!) באזורי המשחקים– זה הפארק שבו ביליתי את רוב ילדותי, והוא אחד הדברים החשובים לי במדינה הזאת. בהזנהיידה ובטירגרטן מעולם לא שיחקתי ולא אשחק 'חפש את המטמון', ובגרוליצר פארק אפילו לא בדקתי אם יש עצים ששווה לטפס עליהם.

בברלין יש שקט עירוני שהיה לי זר בהתחלה, ופתאום הבנתי כמה הוא טוב לי. במציאות השחורה\ לבנה שלי בישראל המשוואה ברורה: 'רוצה שקט? סע לצפון. רוצה אקשן? סע לתל אביב'. עיר עם פארקים עצומים? מאות אנשים ברחוב שלא נתקעים זה בזה? בברלין זה אפשרי. יש שם רחובות צדדים שעובר בהם נחל, ואין שום רעש של מכוניות כשיושבים שם. באופן אישי אני מת על האקלים שם בקיץ, עם ממוצע של פחות מעשרים מעלות, ושימים חמים במיוחד מסתיימים בדרך כלל בגשם. למזלי עוד לא הייתי שם בחורף, כי מי בכלל רוצה לצאת מתל אביב בחורף? זה מזג האוויר שאני הכי אוהב.

בברלין מוכרים את משקה האנרגיה שאני הכי אוהב, 'קלוב מאטה', ששמועות אומרות שיש זכיין שמנסה לייבא אותו ומשרד הבריאות עושה לו בעיות. בעצם, אם לוקחים את העובדה שאני לא מת על אלכוהול ושיש גבול לכמויות הקולה שכדאי להזמין בפאב, אז מדובר בעניין בעל משקל וערך. אם נשארים שם מספיק זמן, אפשר לראות הופעות של כמעט כל הרכב שנמצא בסיבוב הופעות. ראיתי שם את אם אף דום, אחד מגיבורי התרבות שלי שנתן את אחת ההופעות הגרועות שראיתי בחיי. הוא היה עייף וחסר אוויר, והבחור השמן שהציג אותו ונתן לו כבוד התאמץ הרבה יותר ממנו, ורק חשף את הבלוף. מדי פעם צצות שמועות שדום בכלל לא מגיע להופעות שלו ושולח כפילים עם מסכות. אחרי הנסיון החד פעמי הזה אני יכול להבין מאיפה זה בא. הוא פשוט שחט את הרפרטואר שלו.

אחד הדברים שאני הכי אוהב בחיים המזורגגים האלה זה לרכב על אופניים ולשמוע מוזיקה באותו זמן. יכול להיות שזו הדרך המועדפת עלי לצרוך מוזיקה, בשילוב מקסימלי של תנועה ואיכות צליל. אחרי שנים של פיתוח טכניקות רפלקסים ותמרון בכבישים המיוזעים והמפחידים של תל אביב ,שבילי האופניים של ברלין הם כמו לחתוך חמאה עם חרב גינזו בשבילי. לחזור ולרכב עליהם אחרי שנה של צפירות וסלאלומים מהגיהנום פינת אלנבי משתווה להתרגשות של ילד שמקבל משחק וידיאו חדש-ישן. נכון שהתחבורה הציבורית יקרה יחסית, אבל אין יותר מדי סיבות להשתמש בה כשיש אופניים (וכשידוע שבלילות אין כרטיסנים).

הא, ויש גם אחלה אמנות רחוב

כשנדפקו לי האזניות לקחתי את זה קשה כמובן, ובגלל שזה היה לקראת סוף השהות שלי שם לא היתה האופציה להזמין כאבל חלופי, והייתי צריך לקנות חדשות. בערך שבוע אחרי שקניתי אזניות חדשות גנבו לי את האייפוד (אל תשאלו. סיפורים על המשטרה הגרמנית בהזדמנות אחרת), מה שהשאיר אותי עם שני זוגות אזניות בלי נגן. למזלי החוק הגרמני מאפשר לי להחזיר תוך חודש (או קצת פחות) מוצר שאני לא מרוצה ממנו תמורת החזר מלא, לא משנה מה הסיבה. הלכתי לחנות בה קניתי את זה, ובלי לדעת גרמנית קיבלתי את הכסף שלי בחזרה תוך עשר דקות. אני משוכנע שאתם לא מכירים את התחושה הזאת.

וכמובן, בברלין יש אחלה סצינה מוזיקלית, שאני עדיין חוקר. זו היתה השנה השניה שלי בפסטיבל פיוז'ן, שהיה מדהים. זה אחד הפסטיבלים הלא מסחריים הגדולים באירופה, עם בערך עשרים במות, והיתה לי חוויה מדהימה. אני מעדיף לא לספר יותר מדי על ההופעות הטובות שהיו לי, כי אז ארגיש מחויב לספר גם על ההופעות המחורבנות, ואני עדיין לא בשל לזה. לכל הופעה יש סיפור, וסה"כ היו לי כמה וכמה הופעות, תקלוטים, מסיבות בית ותכניות רדיו בטיול הזה. לפני שנתיים ברלין נראתה לי כמו מסיבת טכנו בלתי נגמרת, מנצלת עד תום את העובדה שבקיץ השמש שוקעת בעשר וזורחת בארבע. השנה היא נראתה לי הרבה יותר פתוחה לשלל סגנונות, ושצריך להשקיע זמן כדי להגיע לדברים השווים באמת. טוב, את זה אפשר להגיד על כל דבר.

כל המוזיקאים הישראלים האלה שבברלין, זה די מצחיק לנתח איך נוצרים הקשרים האלה שם. יהיה מיותר לזרוק סתם שמות באוויר, אבל בחודש וחצי שהייתי שם הגעתי והגיעו אלי מוזיקאים ישראלים במערכת קשרים שלא היתה מביישת פטריית יער מעובשת. לא שיצא מזה משהו יותר מדי פרודוקטיבי (עזרתי לחבר חדש עם הקלטות), אבל למזלנו צצה יוזמה ליצור כתובת למוזיקאי הישראלי בברלין: פולינג סטרינגס (כאן תגיעו לעמוד פייסבוק שלהם).

רק מה, רובם משתינים בישיבה

אלה הסיבות הסובייקטיביות המיידיות, אלה שנדמה לי שנעלמות תמיד בכתבות ההן, למה יש כל כך הרבה ישראלים בברלין. תמיד מתייחסים שם למחירים של הדברים (וואו, אתם לא מבינים כמה זול שם), או לחלום הציוני ושברו. אני לא רוצה להשתמש במילים כבדות כמו 'שואה', 'אנטישמיות', 'זרות', 'מיעוט', כמו שאני לא רוצה להשתמש ב'כיבוש', 'לחץ', 'תרבות בינונית', 'שמרנות' או 'ליברמן'. ברור שלמוזיקאי שמרגיש חסר גבולות יש ערך מוסף כביר לגור במדינה עצומה שגובלת במדינות מתקדמות אחרות, ושאף אחת מהן היא לא מדינת אויב. עכשיו אני חי בתל אביב, אבל פוזל לברלין. ברור שלא על זה חלמו הסבים והסבתות שלי, אבל גם את זה אפשר להגיד על כל דבר.

אסיים בטיפ קטן: ליד הרמן פלאץ, על קאטבוסר דם, יש דונר קבב מעולה, שעולה בסה"כ שניים וחצי יורו (פחות מ13 שקל). זו טורטיה עם שווארמה (דורום), בתוספת ירקות טריים וירקות קלויים (תערובת משתנה מיום ליום. בד"כ יש תפו"א, וגם כרוביות, ברוקולי, חצילים ופלפלים מתוקים), יוגורט וזרזיף של גבינה מלוחה. זו מנה ענקית, טעימה מאוד ומשביעה, ובה מגולגלת אחת הסיבות להנאה הגדולה שלי מהעיר הזו.

2 מחשבות על “עוד פוסט על ישראלי בברלין

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s