חמש הערות על רכיבה עירונית באופניים, ואחת על ביטחון אישי

1 – הצעת החוק שתוגש מחר בכנסת, ובה כלול איסור על רכיבה באופניים וחבישת אזניות, לא מדאיגה אותי. החוק הזה הוא לא נגד רוכבי האופניים אלא נגד שוטרים. המשטרה מעולם לא היתה פופולארית במיוחד, וככל שדורשים ממנה לאכוף יותר חוקים הפופולאריות שלה צונחת. אני לא יודע אם האלימות המשטרתית בהפגנות האחרונות מעוגנת בחוק פיזור הפגנות או דאגה לשלום הציבור, אבל התוצאה הברורה שלה היא חוסר אמון וביטחון של האזרח הקטן בארצו היעני דמוקרטית. שימו את האלימות ההיא בצד, לא עליה בלבד מושתת חוסר הביטחון של האזרח. ככל שתוסיפו לשוטר הממוצע דברים טפשיים להתעכב עליהם, כמו לעצור רוכבי אופניים שלא עונדים מחזירי אור, כך ימצא לו השוטר פחות ופחות זמן להקדיש לנושאים שכן דורשים את תשומת ליבו. לא יודע, בטח יש משהו כזה.

2 – בכתבה ב'הארץ' כתוב שלפי החוק המשטרה תצטרך להכשיר מסלולי אופניים ולהודיע עליה בתקשורת. זה אבסורד לא כל כך מפתיע. בעשור האחרון משרד התחבורה מאוייש כדרך קבע ע"י שר שמגיע ממפלגת ימין, ולא מין הסביר לגלות אמפטיה או בכלל הכרה ברוכבי אופניים מצדם של שרון (2002-2003), ליברמן (2003-2004), מופז (2006-2009) או כץ (2009- 2012). אני זורק השערות באוויר, אבל אני מתאר לעצמי שעיקר פעילותם היתה קשורה בתכנון של כבישים חוצי יישובים, מו"מ עם איגודים של תחבורה ציבורית והתעסקות בכל הקשור למחירי הדלק. קשה לי להאמין שחוקים הקשורים לתשתית או בטחון של רוכבי האופניים היתה בראש עינייניהם, שלא לדבר על עשייה. ואף מילה על הרכבת התחתית. אז יאללה, בואו נגלגל למשטרה את האחריות להכשיר שבילי אופניים. לא חלילה משרד התחבורה או הרשויות המקומיות או אפילו חברה חיצונית או ועדה מקצועית. זה כל כך טפשי.

כל עוד הבחור לובש קסדה, הכל בסדר

כל עוד הבחור לובש קסדה, הכל בסדר

3 – רכיבה על אופניים תוך האזנה למוזיקה באזניות היא אחד הדברים הכי טובים שיש לי בחיים. זה נשמע כמעט פאתטי, אז אני אסביר. כל מי שקרא קצת מהבלוג או מכיר את פועלי יכול לקבל רמז לחשיבות המוזיקה בעיניי, ואני פחות ופחות מוצא את עצמי במסיבות שעונות לטעם שלי. רכיבה עם אזניות משלבת גם סאונד מצוין (ותודה לזנהייזר), גם מוזיקה שאני אוהב וגם תנועת רגליים וידיים שמהווה תחליף פיזי לריקוד.  זאב ביילסקי ויריב לוין, חברי הכנסת מקדימה והליכוד שמגישים את הצעת החוק הזאת, מרתיחים אותי. הם מרתיחים אותי כי אני מניח שאני מבין יותר מהם מהי רכיבה עירונית על אופניים ואני גם מבין יותר במוזיקה. אבל במציאות הנוכחית זה לגיטימי בסופו של דבר. רוב הצעות החוק הרי מקודמות על-ידי לוביסטים וחברות מסחריות (אולי יש יבואני מחזירי אור שמעורבים?). במדינה בה אסור לחצות כביש תוך האזנה לאזניות, או שלהולך רגל אסור לרדת לכביש לעקוף רכב שחוסם את המעבר, זה בסך הכל חוק משלים והגיוני. ודמוקרטי.

4 – הרכיבה בתל אביב היא מסוכנת, בעיקר כי שבילי האופניים בתל אביב, על כל מאה הקילומטרים הפיקטיביים שלהם, לא מכילים את המרכיבים שאמורים להיות בשביל אופניים. אם נצמצם אותם לשלושה החשובים ביותר, אז עליהם להיות ריקים מכל דבר שהוא לא אופניים (וזה כולל הולכי רגל ותחנות אוטובוס), הם צריכים להיות רצופים (ובלי מדרכות או ירידות ארוכות מדי לכביש) והם צריכים להיות ישרים (כמשטח וכמסלול). זו אחת הסיבות שאני כל כך שונא את ה'תל אופן' (שירות השכרת אופניים). העירייה יכולה להציג מספרים שמעידים על הצלחה מסחררת בשירות השכרת האופניים הזה (מעל למיליון השכרות ומעל לעשרת אלפים מנויים) ובכך להעיד על תקינות השבילים. הרי זה 'גן עדן לרוכבי אופניים', לא? אחרת איפה ירכבו כל אותם אלפים? על מדרכות שציירו עליהם פסים? ומלבד יחסי הציבור של העירייה, שהרי על חוסר התשתיות והאילתור הנצחי של רוכב האופניים מוסיפים עומס של אלפי רוכבים נוספים. מה גם שחלק מתחנות ההשכרה ממוקמות בדיוק על שבילי האופניים…

כמה חוקים מופרים בתמונה הנ

על כמה חוקים עברת היום?

5 – כמו ש'חוק הקסדה' של ארדן עבר אבל לא נאכף, נדמה שזה עתידו של החוק הנ"ל, ולכן אני לא מפחד שישללו ממני את אחד הדברים האהובים עלי. במקרה הגרוע ביותר יתווסף עוד מרכיב לחוסר הביטחון החוקתי שמרכיב את המציאות שלי. פעם אחת בחיי עצר אותי שוטר, וזה היה כשעברתי בכביש שלא במעבר חציה. בגלל שבגדול אני אזרח ששומר על החוק אז השוטר החביב יחסית שיחרר אותי אחרי אזהרה בלבד. יש כל כך הרבה חוקים שמגבילים את האזרח בדברים כל כך בסיסיים, שאולי הם אלה שתורמים לעליה המתוקשרת באלימות. הרי אם אני גם ככה עבריין, מה זה משנה כבר על איזה חוק בדיוק אני עובר? על כמה חוקים עברת את\ה היום? שתית בירה בים? עברת בכביש שלא במעבר חציה\ חבוש אזניות\ תוך כדי סימוס? עישנת בתחנת אוטובוס?  הפגנת? ואני אפילו לא שותה ומעשן, ובכלל גר בתל אביב. חברים מירושלים ומחיפה עוברים חיפושים פולשניים כשהם סתם מסתובבים ברחוב.

6 – את ילדותי והתבגרותי העברתי בתל אביב בצל גלי פיגועים ופחד מהתפוצצויות באוטובוס או בקניון. אני יליד 1983 אז אתם יכולים לעשות את החשבון לבד. בשלב מסויים התרגלתי לפיגועים וקיבלתי את האפשרות שאני יכול למות בכל יום כנתון קבוע. עם השנים התמעטו הפיגועים אבל התחושה הזו נשארה, וממשיכה ללוות אותי בכל הקשור לאלימות הבלתי נשלטת שאני חווה ושהשליטה שלי עליה היא מינימלית. אני חס וחלילה לא משווה את המחוקקים והאוכפים במדינה בה אני חי לרוצחים מתאבדים, אבל התחושה שלי נשארה כמו שהיא. התחושה שלי היא שבכל יום אני יכול להעצר על משהו דבילי או להדקר על משהו דבילי אחר, ושהאפשרות שלי להמנע מזה תלוית מזל לחלוטין. ביטחון אישי בישראל 2012 הוא פיקציה כמו שבילי האופניים בתל אביב. חבל שח"כים ימניים משרישים את התחושה הזאת ולא פועלים לגדוע אותה.

2 מחשבות על “חמש הערות על רכיבה עירונית באופניים, ואחת על ביטחון אישי

  1. על אף שאני מסכימה עם הפוסט באופן עקרוני, אני לא מסכימה לגבי העישון בתחנות אוטובוס. אתה אולי לא מעשן, אבל אתה גר בתל אביב ורוכב על אופניים, ולכן ייתכן שאתה לא מבלה מספיק זמן בתחנות רכבת או תחנות אוטובוס. בתור לא מעשנת שרוצה להימנע מעישון פאסיבי, הרבה פעמים קרה שהלכתי לאורך כל רציף הרכבת ולא מצאתי ספסל אחד שמישהו לא מעשן בו. כנ"ל לגבי עישון בתחנת אוטובוס, שמונע ממני לשבת בתחנה.

  2. אני מבין מה את אומרת, ומזדהה. יש הרבה מאוד דברים שמפריעים ביום יום וגורמים לסיטואציות לא נעימות. אבל את באמת חושבת שהפתרון זה לחוקק חוק נגד זה? האם אלה לא קונפליקטים שצריכים להפטר ברמה האישית? הרי אם תעירי למישהו, והוא לא יסכים לכבות את הסיגריה- תזמיני לו משטרה?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s