פוסט חדש אחרי סיבוב מטורף באירופה

כשהייתי קטן, אני לא באמת זוכר איזה גיל אבל כנראה בין שמונה לעשר, ראיתי פרסומת באחד הערוצים הזרים של משחק קופסא תלת מימדי עם מבוכים ומלכודות עכברים וכל מיני שטויות שהגניבו אותי לגמרי. ישר רצתי לאמא שלי ואמרתי לה שאני רוצה את זה. היא שאלה אותי למה אני רוצה את זה ואיך אני יודע שזה שווה משהו, אז אמרתי לה שראיתי פרסומת של זה, ואם זה לא היה משהו שווה אז לא היו מוציאים כסף כדי לפרסם את זה. אמא שלי הסבירה לי בסבלנות שלא ככה זה עובד, ולמזלי מאז קצת התפתחה הביקורתיות שלי לגבי דברים שמנסים לשווק לי בזמן שאני מחפש בידור נחמד.

כשמדברים על 'מניפולציות של פרסומאים' הרפלקס הוא להקיא קצת, אבל יש בעולם הפרסום הרבה מאוד דברים שאפשר לללמוד מהם וליישם בעולם האמנות, כמו מיזוג מדיומים ויצירה של קרבה בין המוצר לצרכן. ההחלטות באיזה פורמט להוציא יצירה מוזיקלית קשור כמעט בקשר ישיר לקשר הזה: האם יש קהל פוטנציאלי מפוזר שכדאי לפנות אליו בדרך הישירה ביותר של מוזיקה בחינם, או קהל גדול ושבוי שיקנה גם גרסה מוגזמת של תקליטי 180 גרם, ספר מזכרות ופסלון? או לקדם את האלבום אולי סדרה של סרטונים דוקומנטריים (דאפט פאנק), קודים מסתוריים שמוחבאים בחנויות תקליטים (בורדס אוף קנדה) או סתם סרטונים קצרצרים שלא קשורים לכלום (קיד איי של רדיוהד). יש מקומות שקשה להפריד מתי מדובר בהליך שיווקי ומתי מדובר בחלק בלתי נפרד מהחוויה של צרכן התרבות, וסה"כ כשזה שקוף ולא אגרסיבי אני בעד. בדיעבד אפשר רק לשמוח על כאלה שעושים את זה בחן ובמקוריות, כמו הביסטי בויז לפני 'הלו נאסטי'.

בעולם הפרסומות חלק מהמניפולציות כל כך חזקות שיש חוקים שדורשים הבהרות שסיגריות מזיקות לבריאות, שהמכונית המדהימה הזאת בעצם יוצרת כך וכך זיהום, שהמציג אינו חייל או רופא ואפילו שהדוגמנית הזאת רוטשה בתכנה גרפית. ברור שההבהרות הללו מיועדות לאלה שרק נחשפים לעולם פרסומות בפעם הראשונה או לתמימים שבינינו, הרי רובנו חשופים לפרסומות ברמה כה גבוהה שמראש לא מקנים לה חשיבות או אמינות. אבל מה עם איוונטים בפייסבוק? הזמנות להופעות ומסיבות? גם הן פרסומות, שבדרך כלל מופיעות כשבכלל חיפשתי תוכן אחר, וגם מהן נדרשת סוג של שקיפות או הבהרות או לכל הפחות כמה שפחות מכבסות מילים. מי שכותב את הקומוניקטים האלה הוא לרוב הלהקה עצמה, או המנהל אינדי או היחצ"ן אינדי, אבל זה לא אומר שבגלל שיש עליו חותמת אינדי אז מותר לדחוף לי מניפולציות ושקרים. אני אומר את זה לא רק כצרכן, אלא כאחד שכותב המלצות קצרות בכרוניקות של עיתון מסויים.

קורע את אירופה

קורע את אירופה (צילום:Manuela Mo)

אני מקבל ומבין שמות תואר מרחיקי לכת ופלפולים, או הפוך על הפוך ובדיחות פרטיות, ואפילו מעודד את זה. אבל יש משהו שממש חורה לי וזה השימוש החופשי בתיאור הרפתקאות ההרכב מעבר לים. 'חזרו מסיבוב הופעות באירופה', 'אחרי שקרעו את הבמה בפסטיבל XYZ', 'הופעה אחרונה לפני טור באירופה' וכו'. האמצעי הזה, שמביך כמו הוא פרובנציאלי, מנסה ליצור תחושה שמדובר בתופעה בינלאומית, ושדי מוזר שבאנגליה יודעים להעריך את הכשרון והפוטנציאל של הלהקה הזאת ופה בארץ לא. זה משדר יוקרתיות, שמדובר בלהקה בשלה שנמצאת על המסלול הנכון. אבל כמו כל דבר, יש סיבוב בחו"ל ויש סיבוב בחו"ל. לרוב, הרכבים שאין להם לייבל או חברת הפצה בינלאומית- אינדי- מדובר בחוויה שהיא יותר אישית ממשהו שראוי לנפנף בו. יש הרכבים מצליחים כמו אסף אבידן, בום פם, בלקן ביט בוקס ולא מעט אחרים שממש פותחים קופות וממלאים אולמות. מצד שני, ואני לא רוצה להלבין פנים של אף אחד ברבים, כבר ראיתי שאנשים הציגו הופעות במקומות בגודל של דוכן ירקות כ'סיבוב הופעות מטורף'. וזה לא פייר כלפי אלה שבאמת עושים סיבוב הופעות מטורף.

כמו שלא הייתם מתלהבים אם היו מספרים לכם שהרכב מסויים הופיע גם בלבונטין 7, גם בצוזאמן וגם בריף רף- שהרי זה בערך סדר הגודל של רוב ההופעות החיות בחו"ל שמנפנפים בהן- ככה אין מה להתרגש מהפרט הנ"ל. לפעמים הקרדיט על 'סיבוב הופעות חוצה יבשות' מגיע בכלל למנהל הלהקה, שהצליח להשחיל את ההרכב הלא ידוע לליין אפ של פסטיבל נחשב, או ליצור רצף של עשר הופעות בשבועיים. רוב הסיכויים שהפרט השולי- גודל הבמה ושעת ההופעה- יעלמו מהקומוניקט באורח פלא. שלא לדבר על חוסר הצורך ליידע מה היה מאזן התקציב אחרי הסיבוב. 'הופענו חודש באירופה ולא הפסדנו שקל' כבר נשמע כמו משהו שבאמת היה מרשים אותי. כי בואו נשים את זה על השולחן: כל עוד לא מדובר במוזיקה נישתית ביותר, וכל עוד הלהקה\ זמר\ זמרת ממש רוצים להופיע בחו"ל ויש להם את התקציב ההתחלתי לזה- הם צריכים להיות ממש גרועים או עצלנים (או סתם מעצבנים) כדי לא למצוא מקום בכל העולם (!) שמוכן לתת להם במה. הרכבת סיבוב הופעות היא לא דבר קל או כיפי, אבל אנחנו לא באייטיז, והכל אפשרי עם חיבור יציב לאינטרנט והרבה מאוד זמן פנוי וסבלנות. גם כישרון מוזיקלי יתקבל בברכה. אגב, אם אתם צריכים קישור בברלין דברו איתי.

10 מחשבות על “פוסט חדש אחרי סיבוב מטורף באירופה

  1. כשהייתי קטן לא הבנתי איך על פרסומת של מכונית אפשר לכתוב משהו כמו "המכונית הטובה בעולם". שברתי את הראש על פי מה החליטו את זה. הרי, אם כתבו את זה בפרסומת בעיתון זה חייב להיות נכון.

    מסכים איתך לגמרי לגבי זה שיש סיבוב הופעות בחו"ל ויש סיבוב הופעות בחו"ל. אבל אני חושב שבסופו של דבר, כמו שרוב האנשים לא קונים אוטו בגלל מה שכתוב בפרסומת, כך גם אף מוזיקאי לא יתקדם באמת בגלל מה שהוא כתב בקומוניקט. כאן, כמו במכוניות, זה תלוי באיכות האמיתית של "המוצר".

  2. מה זאת אומרת, אני כבר מתכנן לקנות כרטיס לברלין ולישון שם כמה חודשים על ספסל באו-באהן כדי שאוכל לחזור לכתוב "תומר ברוך (ברלין)"

  3. זה ברור וידוע. כולם יודעים במה מדובר. אל תתרגש.
    אף אחד לא אוכל את הטריקים האלה.
    הלהקות האלה, לאחר שהסתובבו בחו"ל ושילמו את כל הדלק, המטוסים, האוכל והלינה על חשבונם, מגלים לאחר זמן, ומעכלים, שבעצם היו כנו עמך ישראל שיצא לחו"ל, קרי טורקיה, בטן גב או משהו כזה.
    אין הבדל !

  4. מצטער, אבל הרשימה הזו היא טרחנית וסתמית. המילים האלה כנראה יוצאות מפיך ממקום עז של קנאה. אמנים עובדים פה קשה מאוד במשך שנים כדי להגיע ולהופיע בחו״ל וזה בסדר גמור מצידם לנופף בזה. הלוואי ויהיו 30 אמנים בשנה שייצאו לאירופה או ארה״ב, במקום 3-7, במצב הנוכחי. על כל הופעה בפסטיבל כזה או אחר יש כאן אנשים שעובדים ימים כלילות. הרשימה הזו פשוט יורקת להם בפרצוף. אז שחרר ותעבוד על סיבוב בחו״ל משל עצמך. השאר את הקיטורים המיותרים האלה במגירה.

    • אני יכול להבין למה כתבת שאני מקנא, כי אתה לא יודע על ההופעות שהופעתי בחו"ל. וזה בסדר- הן מפורסמות רק בתאריכים בו הן רלוונטיות. אלה שעוקבים אחרי במקומות הרלוונטיים יודעים את זה. אני לא מנפנף בזה כי אני פשוט לא רואה איך ההופעה שלי בפסטיבל גדול בגרמניה (סליחה, התפלק לי) אמורה להביא אנשים להופעה שלי בתל אביב. תגיד לי אתה: עכשיו שאתה יודע על שתי הפעמים (אופס) שהופעתי בפסטיבל פיוז'ן בגרמניה (במה קטנה, אבל הצטופפו ברחבה בין 700 ל900 איש בכל פעם לדעתי)- תבוא להופעה הבאה שלי?
      יש די הרבה אמנים ישראליים סופר מצליחים שבאמת עושים סיבוב מטורף מחוץ לגבולותינו, לא יודע את מי אתה מחשיב (אסף אבידן, בלקן ביט בוקס, בום פם, בורגור, אינפקטד משרום, מונוטוניקס, סקאזי. סתם מי שעולה לי בראש כרגע), לא כולל הרכבים גדולים שמופיעים במקומות מכורים מראש לקהילות יהודיות (ממשינה ועד דוד דאור. אפשר להזכיר את אחינועם ניני?) אבל אלה מספרים יפים מאוד לטעמי.
      אני כבר לא מדבר על השקות לכבוד קליפ לכבוד פרומו- שכל אחד יופיע לכבוד מה שבא לו. אבל שלא יחרטטו אותי, כי זה מעצבן ואפילו מביך אותי. אבל היי, זה רק אני. אפשר גם לא להסכים.

  5. מובן לגמרי,
    לא פעם נתקלתי בפרסומות ומודעות (גם לא בתחום של מוזיקה), על "הסטנדרטים של אירופה", "היישר מאמריקה", ויש עוד רבים ודומים שלא עולים לי כעת.
    ברור שזה כל העיניין בפרסומות (הרי פרסומת לאבקת כביסה לא תישא סיסמה כמו "_ _ _. כי הלבן שלנו לא מעולה כמו של _ _ _, אבל הוא נחמד!"), אבל יש צורך לשמור על קו של טיפת אמינות,
    אני מתכוון שאלא אם החברה/מוצר/להקה/אחר מתמחה ספציפית במשהו מסויים, או מתאפיין בכך, אין מה לכתוב דברים כאלה. תאכילו אותנו שקרים, אנשי פירסום, אבל בגבול מסויים.

  6. פינגבק: תודעה כוזבת » ארכיון הבלוג » שמים את הכפר בגלובלי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s