הילד הבלתי אפשרי שדיכא אותי

עולם ההיפ הופ כל כך רחב שאפשר למלא מכונית בחובבי היפ הופ מושבעים שבקושי יסכימו על קלאסיקה אחת בפה מלא. כל אחד נמשך למשהו אחר וקשה לי בכלל להתחיל להסביר מה אני אוהב בהיפ הופ (מתוחכם? אגרסיבי? רגיש? לא תמיד). אז כחלק מקטגוריה/ מדור חדש בבלוג ("מבוא להיפ הופ שנותן השראה"), אני אתמקד כל פעם ביצירות ספציפיות שלדעתי מעידות על המקומות היצירתיים והמתוחכמים שקיימים בהיפ הופ. לסמן את הנקודות האיכותיות יותר בז'אנר/ תרבות הזאת לדעתי, לחגוג אותן ולחפור עליהן.

הפעם אלה יהיו 3 קטעים מהאלבום האחרון של איסופ רוק שיצא באפריל, "The impossible kid". למרות שאלה קטעים שאני מאוד מתחבר אליהם מוזיקלית, אתמקד בעיקר בטקסט. אני לא כתב ספרות ושירה ואין לי כוונה לנתח את השירים הללו באופן יסודי או "נכון". אני מתמקד בעיקר במה שתופס אותי ונותן לי השראה ומשתדל להסביר למה. בקצרה, איסופ רוק הוא ראפר אלטרנטיבי שחגג 40 בתחילת יוני. התהילה הויראלית שלו הגיעה כשפורסמה אינפוגרפיקה פופולארית שבוחנת למי יש את אוצר המילים הכי גדול בהיפ הופ, ואיסופ לקח שם בגדול את כל הקופה. לחובבי היפ הופ אלטרנטיבי היו שלל הזדמנויות להכיר אותו עוד מסוף שנות ה-90, והייתי רוצה לקוות שהאלבום החדש שהוציא השנה יתן הזדמנות לא רעה לאחרים להצטרף.

1.טבעות

"Used to draw
 Hard to admit that i used to draw"

זו דרך די מוזרה להתחיל ראפ. כשראפרים מביטים אחורה ונזכרים בהרגלים שלהם מפעם זה בד"כ כקונטרה להצלחה ולעושר הנוכחי שלהם (כמו למשל אצל ביגי) או כקונטרה לקשר שנחלש או התחזק (רומנטי או ביחס לעולם הראפ או שניהם, כמו אצל קומון). כשמדובר בסינגל הראשון, לפני שהאלבום בכלל יצא, זה עוד יותר מוזר. מאוד לא "נחשו מי חזר" או "נחשו מי עדיין כאן".

אז הדבר הראשון שיש לאיסופ רוק לומר אחרי 4 שנות שתיקה זה שפעם הוא היה מצייר הרבה. ככל שהשיר מתפתח איסופ מתאר כמה הציור היה מרכיב מרכזי באישיות שלו, ועל החרטה שלו על הבחירה במשהו אחר (ראפ). זה עובד גם ברמה הרגשית כי זה אמין וכתוב טוב, מספר סיפור ומתעכב על תיאורים מפורטים שנותנים נפח. זה עובד גם ברמה ההצהרתית אמנותית- הוא משתמש בראפ כדי להביע חרטה על המשקל שהוא נתן לראפ בחיים שלו. קצת כמו לעשות גרפיטי מושקע שאומר "אולי היה עדיף שלא הייתי יוצא בכלל מהבית". בהמשך הוא מתמודד עם היכולות והכישורים שהזניח, שוב, ביחס הפוך לחלוטין מהמקובל בראפ.

I left some years a deer in the light"
 I left some will to spirit away
 I let my fears materialize
 I let my skills deteriorate
 "Haunted by the thought of what I should have been continuing

אני חייב להודות שלא לגמרי הבנתי את הפזמון של השיר הזה לעומק. מודה שפספסתי את הכוונה במילה "טבעות" שהיא גם שם השיר. האסוציאציה שלי היתה טבעות פיזיות שכמות גדולה שלהן מעידה על מעמד גבוה, בין אם אלה טבעות זהב של בלינג בלינג או טבעות אליפות כמו באן.בי.איי, ומי שסופר אותן בעצם מוודא שיצא בשלל גדול. באתר המדהים "ג'יניוס" מציעים פירוש אחר, מקביל לטבעות שסופרים כשכורתים עץ, כדי לבדוק מה הגיל שלו, אבל עדיין לא הבנתי של מי ומה בדיוק האינטרס להבין מה הגיל של איסופ. אולי כדי להדגיש שהוא הזדקן ומאוד רחוק מימי הציורים שלו?

Shapes falling out of the fringe"
 All heart, though we would've made cowardly kings
 They will chop you down just to count your rings
 "Just to count your rings, just to count your rings

2.כריך דם

השיר שהכי מרגש אותי באלבום הוא Blood Sandwich שמתאר שתי אנקדוטות על שני האחים שלו. שני הסיפורים יחסית טריוויאליים וקל מאוד להתחבר אליהם, למרות שהם מתוארים בלשון מפותלת: סבתא שעושה בושות במשחק בייסבול של האח הקטן והאח הגדול שמגלה ניצנים של מרדנות מוזיקלית (כושלת) בהורים בגיל 16. הפזמון/ הוק מזכיר שאיסופ אוהב את האחים שלו גם אם לא תמיד יוצא לשמור על קשר כמו שרוצים, וליתר בטחון למקרה של "מים עכורים" ביניהם בעתיד- חשוב לו לתת להם כבוד בשיר אחד לפחות.

ברור לי שההתרגשות שלי מהשיר היא סובייקטיבית לחלוטין. ההזדהות שלי היא מיידית- גם אני צפיתי מהיציע באחי הקטן משחק (כדורגל) בליווי המשפחה, וכמובן זוכר מרד נעורים של אחי הגדול. אבל יותר מזה- אני מנסה ליצור מוזיקה שאומרת משהו, אבל מרגיש שחלק מהדברים החשובים ביותר לא נאמרים כי אני מפחד שהם קלישאתיים מדי. איסופ מתמודד עם המלכודת הזאת במיומנות של מספר סיפורים מיומן, בעיקר באמצעות איפיונים מפורטים של הדמויות והסביבה שלהם, תוך כדי שזירה של אינספור מטאפורות וניימדרופינג. האנקדוטות האישיות האלה הן בסופו של דבר לא באמת מסעירות, אבל הן מובילות להכרזה של איסופ שהקשר בין האחים חשוב לו (וכמה חשוב לו "לתת אחד בשביל האחים") ושהם אחלה חבר'ה, משאיר למאזינים להבין לבד שהם כנראה לא מתראים מספיק. יש מעין רגש עצור שבד"כ מנוצל הרבה בסרטי ברומאנס מבית ג'אד אפטאו, רק קצת יותר מתוחכם, ואני חושב שזו פעם ראשונה שאני נתקל בזה במוזיקה.

3.צא מהאוטו

Oh what a world"
 Any hack is a myth, any dap is a joke
 Any map is a trick, any graph is a hoax
 Ease on down
 I'm burning up, I'm bleeding out
 Knowing ain't half the battle
 That's a bullshit quip written by some asshole
 You can own what you are
 And still sit around stoned in your car
 Not doing shit, halfway to nil
 Cranky and waiting for a boss key and hat full of bills
 "Get out the car, Aes

פה איסופ מזכיר לי קצת את אמינם ואת לואי סי קיי. הנה שלושה גברים לבנים בעשור החמישי לחייהם שבזים לעצמם בפומבי בפלטפורמה בידורית יחסית באמצעות שנינות ושפה קולחת. כמו אמינם (והרבה ראפרים אחרים) גם איסופ נזכר בחבר ראפר שמת ובדכאון שנאלץ להתמודד איתו, וכמו לואי גם איסופ נכנס לרזולוציות עמוקות של ייאוש ותיעוב עצמי שמזמינות תגובה מבולבלת שכוללת אמפתיה והשתאות. כי הכל חרא ואי אפשר לסמוך על כלום בעולם הזה, וכל מיני שטויות שאומרים לך כדי להרגיש טוב (כמו "זה שאתה יודע את זה זה כבר חצי מהדרך") זה שטויות. אתה יכול להיות לגמרי מפוקס לגבי מה שאתה יכול לעשות ומה שאתה שווה אבל לבזבז את הזמן מסטול באוטו, מחכה לאיזה קסם ("מפתח בוס", כמו במשחקי מחשב) שיציל אותך. פשוט צא מהאוטו כבר, אייס (ופה כבר ברור שהוא מדבר לעצמו). דרך קצת אגרסיבית ומדכאת לנסות לעודד את עצמו, בדומה ללואי.

aesop

מה בכל זה נתן לי השראה:

העומק והעומס המילולי. יש המון ראפרים שיודעים לספר סיפור או לדחוס כל כך הרבה מילים במשפט, וכאלה שמתמודדים עם דיכאון באופן כנה ומרגש. בשירים האלה אני מרגיש שאיסופ חונך רמה חדשה, כזו שמשאירה למאזין ההדיוט קווים כלליים להאחז בהם בכל שיר, אבל משאירה לו מספיק איזורים לא מפוענחים שאפשר וכדאי לחזור אליהם. הוא מצליח לעשות את זה תוך כדי שמירה על פלואו (זרם ראפ) מאוד קצבי ככה שהשירים עובדים גם אם לא מנסים להבין בכלל את הטקסט. ראפ לא חייב להיות ברור בהאזנה הראשונה וגם לא העשירית, והוא יכול להיות עמוק כמו כל אמנות אחרת, לרגש ולגרום למאזין להזיז את הראש גם כשהתוכן שלו נוגע בתרחישים יומיומיים, חרדות קיומיות והתמודדות עם חרטות גורליות.

בכל מקרה אם עשיתי לכם חשק להקשיב לאלבום, אפשר לעשות את זה כאן. את כל הטקסטים (עם פרשנויות מאירות עיניים) אפשר לקרוא כאן. כדאי גם לבדוק את סדרת הרשת הקצרה והמעניינת שיצר לקידום האלבום (ומתאר בצורה מוצלחת את הרקע המעניין להקלטות), כאן. בנוסף, אם בא לכם להמשיך לקרוא על היפ הופ שנותן השראה, ערכתי קלות 3 פוסטים ישנים שמתאימים לקטגוריה.

מחשבה אחת על “הילד הבלתי אפשרי שדיכא אותי

  1. פינגבק: 2016 – המוזיקה שאהבתי | הלא קריטי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s