2016 – המוזיקה שאהבתי

cvrs1קוראות "הלא קריטי" הנכבדות: יש כמה דרכים ליהנות מהסיכום הנ"ל. בעדיפות ראשונה- תקשיבו למיקסים המושקעים שבסוף הפוסט (כמעט שלוש וחצי שעות מחולקות לשתיים). בעדיפות שניה- תקראו את החפירות שלי. בעדיפות אחרונה- פשוט תעברו על הפלייליסט. הכי טוב? לעשות הכל ביחד וגם לבדוק את כל הלינקים. שנת 2016 היתה מדהימה אלי, לפחות בכל מה שקשור למוזיקה חדשה לטעמי. כל כך התרגשתי ושמחתי השנה וממש בא לי לשתף את זה, שאני אפילו לא יכול לחכות לסוף השנה. שתבינו- בתור סנוב מוזיקלי עברתי תהפוכות כל חיי, ובשנים קשות הרגשתי שמשהו בי לא בסדר, ועלו שאלות כמו "למה אני לא מצליח ליהנות מדברים חדשים או פופולארים?", ו"אולי כדאי שאשחרר קצת יותר, ואתפשר, ואלמד את עצמי ליהנות ממוזיקה שאני לא באמת אוהב?". זה חומר לפוסט נפרד וזה בכלל לא היה פשוט אבל לקראת סוף שנת 2016 כבר לא בטוח אם זה היה בכלל הכרחי. אולי מאז ומעולם הייתי צריך לדעת לחפש טוב יותר, אולי זו באמת שנה אדירה, וברורה לי הסמליות בפריחה הזו ביחס למיתות של כל כך הרבה אגדות השנה. חשוב לי להזכיר כי כשם הבלוג- אלה בחירות אישיות בבלוג שולי וזה ממש לא קריטי אם לא מסכימים, אם פספסתי משהו או אם זה מפורסם חודש לפני שהשנה נגמרת.

cvrs2על איסופ רוק (ראפ כן וחכם), האבלנשז (קולאז' שמח וצבעוני), קנייה ווסט (קוטביות מוזיקלית מסקרנת), רויס דה 9"5  (ראפ וירטואוזי) ובון איוור (בלדות שבורות עתידניות?) שכיכבו אצלי השנה כבר כתבתי פה, ושווה לבדוק אם פספסתם. כתבתי לא רק על הקטעים שמופיעים פה בסיכום, אלא על היצירה עצמה, טכניקות ויצירות ששוות התייחסות נפרדת. קראנצ' 22, מהנציגים הישראלים הבודדים בסיכום (גילוי נאות), עשו את זה השנה עם The Mushroom היפהפה, מתוך פרויקט מחווה מושקע ומוקפד ל"עליסה בארץ הפלאות". בקלות הקטע המקומי היפה ביותר שנתקלתי בו השנה, וכל מילה נוספת מיותרת. ההרכב הישראלי השני והאחרון ברשימה הוא 3421, דואו קלאבי-אקספרמנטלי שהוציא השנה סוף סוף אי.פי ראשון מוצלח ומושקע. ותיקי הבלוג אולי יזכרו שגם קראנצ'22 וגם 3421 סומנו פה כגאווה מקומית.

קומון הוציא השנה אלבום שחוזר לדגשים ששם בעבר על תרבות שחורה, הפעם בהקשר שמתכתב עם הרתיחה הבין-גזעית באמריקה מצד אחד, והאלבומים של קנדריק למאר וקנייה ווסט (החבר הוותיק שזוכה לכמה התייחסויות ומחוות באלבום). זה בטח לא אלבום טוב כמו אלבומיו הגדולים משנות התשעים ותחילת ה-2000, אבל כנראה הטוב ביותר שלו בשנים האחרונות. יש בו יותר מדי אר-אן-בי לטעמי, והיחסים שלי עם המפיק המוביל קארים ריג'ינס הם של כבדהו וחשדהו, ולכן בנקודה הזו בזמן הספקתי להתרגש באמת משיר אחד בלבד, Little Chicago Boy, המוקדש לאביו המנוח. קומון נהג לארח את אביו ברוב אלבומיו בקטע סיכום, מסורת מקסימה בעיניי שהיא רק אחת מההבדלים והיתרונות של קומון על ראפרים אחרים, והשיר הזה הוא עוד שכבה של עומק ביחסים בין אב ובנו כמו שהשתקפו לאורך הדיסקוגרפיה של האחרון. כשאין לינקים להאזנה נמליץ על ביצועים חיים (או כמובן, להאזין למיקס). זה גם המקום לתהות על המקום של הגוספל במוזיקה השנה, עם נוכחות גדולה באלבומים של קומון, קנייה, בון איוור, רויס דה 9"5 ואחרים)

cvrs3סקאלופס הוטל זה כינוי נוסף של הראפר מיילו, שהתארח בשיר השנה (הלא קריטי) שעברה. דמיינו את רייסקינדר, על כל הריוורב וההגשה האדישה/ מפוזרת שלו, עובד עם איזה מפיק היפ הופ פ'אנקי אבסטרקטי. זה זה. האלבום הזה כל כך אולדסקול שהוא מוצע כיחידה אחת להאזנה בבנדקמפ, מתוך כוונה לנסות לשחזר את חווית ההאזנה לקסטה. זה באמת עובד טוב כמקשה אחת ופחות כקטעים בודדים, וזו גם הסיבה שהוא בקושי זוכר לייצוג במיקסים פה.

אלזיי משתייך לדור בוגר של ראפרים שמתעסקים בטקסטים שלהם בדכאון ושגרה. נחשפתי אליו דרך הראפ של רויס דה 9"5 וכתבות על הסצינה בדטרויט, ושמחתי לגלות שהשנה הוא הוציא אלבום עם לפחות שני קטעים נפלאים. ג'יי דילה הוא מפיק אהוב שזכה לאחד הפוסטים הראשונים בבלוג, ונדמה שכמות השירים הטובים שהפיק הולכת להשתוות בקרוב לכמות הקטעים הטובים שמוקדשים לזכרו. קומון כבר יצר בעבר שני קטעים מדהימים שמוקדשים לו, והשנה אלזיי (שעבד איתו יחד בהרכב סלאם וילאג') כתב לו שיר זכרון יפה שמתמקד דווקא בחודש בו הוא נפרד מהעולם. השנה גם יצא אלבום ראפ של ג'יי דילה, שהיה אמור לצאת בעבר אבל נדחה בגלל סיבוכים משפטיים. למרות הכוונות הטובות יצא אלבום מאוד לא אחיד, עם הרבה קטעים שכבר נחשפו בעבר באופנים שונים, ועדיין כמה מהם ראויים להכלל בסיכום.

cvrs4יש גם ראפרים אלמוניים עבורי שכיכבו אצלי בפלייליסט עם יותר מקטע אחד, שניים מהם עם סגנון מאוד מזוהה: קא, כבאי ביום וראפר בלילה, עם עבר בהרכב נאטורל אלמנטס, הוציא אלבום זוכה שבחים ונטול בייס דראמים כמעט לחלוטין. הוא מרפרפ בשקט, כמעט בלחישה, על הפקה מינימליסטית. קצת מצחיק אבל "30Keys" מזכיר לי את "נח" של מתי כספי. הפסנתר כזה "ה-אר-יה ו-ה-מ-מו-תה…" לא? ויש את ווסטסייד גאן, שתמיד נשמע בכיין (וכמו חיקוי של מורטי מ"ריק ומורטי") ומתחיל כמעט כל ראפ שלו ב"איי יו", תמיד עושה לעצמו ברקע מין "פפפפפפפפ" ו"בופבופבופבופבופ", וכמעט תמיד הלופ שמאחורה בקושי משתנה. הוא גם לא מפסיק להוציא אלבומים ומיני אלבומים ומיקסטייפים. ויש גם את ג'ואי פרפ, עוד איזה ראפר אחד שהוציא שני קטעים סוחפים שאני מאוד אוהב עם טקסט לא רע.

בגזרה השקטה יותר, מובי הוציא השנה אלבום אמביינט חינמי מהפנט. לרגעים הוא מזכיר לי את "דיגיטל לאב" של הקס– מלודי ונעים וקליט. איכשהו הוא גורם לזה להשמע קל ואגבי ובכל זאת ארבע השעות (!) האלה נדירות בתחושות שהן מעבירות. מומלץ להאזנה תוך כדי ציור בלילה, או כרקע למגוון פעולות אחרות (מובי טוען שהוא עושה עם זה יוגה). עוד שמככבים באגף האמביינט של 2016 הם קייל דיקסון ומייקל סטיין, שסחפו את העולם עם פסקול אדיר לסדרת הנטפליקס החביבה "דברים מוזרים יותר". מעל ל-60 קטעים אלקטרונים שקטים ברובם, עם קריצות ברורות לעבודות האמביינט של אפקס טווין, היו די והותר לחובבי הז'אנר. עוד בשקטים והנוגעים:  פרנק אושן וג'יימס בלייק הוציאו אלבומי סול/ אר אנ בי שונים מאוד אבל עם הרבה מכנים משותפים, ביניהם אהדה תקשורתית רחבה. ראוי לציון גם ניק קייב, שבעקבות הטרגדיה של מות בנו שחרר אלבום מצמרר והטוב ביותר שלו בעיניי. גם לקייב וגם לאושן יש שירים טובים שפשוט לא התאימו למיקסים של הסיכום שלי, אבל האלבומים בפני עצמם מומלצים.

cvrs5עוד ראויים לאזכור- טורי וולף– בת טיפוחים מפתיעה לדי ג'יי פרמייר, שאמנם לא הבריק בהפקה המינימליסטית של הסינגל הראשון שלה אבל ביחד הצליחו ליצור קטע חמוד ומדבק שמסקרן לקראת אלבום משותף, וגם רמיקס נחמד. איי ג'י דה קורונורקצת נוסחתי אבל זו נוסחה שאני אוהב: סימפול קליט ברקע, טקסט עצבני על מאבק אישי עם המון רפרנסים. יו גוטי– ראפ טרנדי נוסחתי (איך הילדים קוראים לזה? טראפ? טראמפ?) שבמפתיע עובד עלי ומרקיד אותי כל פעם שצץ באזניות. מיסטר ליף קיבל מיקיר הבלוג עידן (Edan) הפקה מופלאה ואגריסיבית וניצל אותה כמו שצריך, עם ראפר אורח בשם המעולה בלאקסטן. לצערי האלבום המלא לא מתקרב לפוטנציאל שהוצג בקטע האדיר הזהלטס איט גרנדמה– צמד אחיות צעירות פריבילגיות שעוררו אצלי סקרנות שלצערי לא מומשה מעבר לסינגל המוצלחבנקס אנד סטיל– הסינגל ג'יאנט סחף אותי לאללה, אבל מודה שהאזנה לשירים נוספים של החיבור בין RZA מווטנג קלאן לפול בנקס מאינטרפול לא עשתה לי חשק לבדוק עוד.

ויש כאלה שיצרו אלבומים לא רעים אבל זו היתה שנה צפופה ואכזרית ולא היה לי חשק להתעמק בהם, אבל סימנתי לי לעתיד: קוי צ'יילד– סופר גרופ של פ'אנק וראפ מאוסטרליה. הסולן מזכיר את לופה פיאסקו וההפקה היא של קווין פארקר מטיים אימפלה. באמת אחלהמייקל קיוונקה, הסינג סונגרייטר הנוגה שנוגע בפ'אנק סול מעושן של פעם, ואולי בהאזנות חוזרות בעתיד אתפס על קטעים נוספים ולא רק על One More Night הכיפי. 

המיקסים

אז יש שני מיקסים (שזו בדרך כלל הדרך הכיפית ביותר לסכם משהו במוזיקה): אחד רגוע ואחד פחות. הפחות רגוע הוא העמוס יותר, קצת יותר משעתיים ומעל ל-40 קטעים, רובם היפ הופ על סוגיו, אבל מאוד תזזיתי ומשתנה.

הרגוע מבוסס בעיקר על שלושה אלבומים גדולים שיצאו השנה- האלבום של בון איוור, האמביינטים של מובי והפסקול של "דברים מוזרים יותר". בגלל שזה כל כך אמביינטי הייתי חייב להוסיף חתיכות מתקליט הדרכה לרגיעה לנפש ולגוף. מומלץ מאוד להאזנה מאוחר בלילה או מוקדם בבוקר.

הוספתי גם פלייליסט לנוחיותכם. האזנה נעימה

2016: Personal Favorites
Joey Purp – Escape
Westside Gunn – Pissy Work (feat. Benny)
J Dilla – The Introduction
Aesop Rock – Blood Sandwich
Banks & Steelz – Giant
Royce Da 5'9" – Flesh
Joey Purp – When I'm Gone
Kanye West – Real Friends (feat. Ty Dolla $ign)
Torii Wolf – 1st (Remix) (feat. Dilated People)
Common – Little Chicago Boy
Kanye West – Father Stretch My Hands Pt. 1 (feat. Kid Cudi)
Royce Da 5'9" – America
Yo Gotti – The Art of Hustle
Aesop Rock – Defender
Kanye West – Waves (feat. Chris Brown)
The Avalanches – Sunshine
3421 – Dropping
Eminem – Campaign Speech
3421 – Ignore The War
Crunch 22 – The Mushroom
Kanye West – Ultralight Beam (feat. Chance the Rapper, The-Dream & Kelly Price)
Bon Iver – 33 God
Elzhi – Medicine Man
Ka – 30 Keys
Westside Gunn – Peter Luger
James Blake – Modern Soul
Frank Ocen – Nikes
Nick Cave – Rings of Saturn
Ka – That Cold And Lonely
Elzhi – February
Westside Gunn – Gustavo (feat. Keish Plum)
Kanye West – FML (feat. The weekend)
J Dilla – The Diary
Royce Da 5'9" – Off
The Avalanches – Because I'm Me (feat. Camp Lo)
Aesop Rock – Shrunk
Mr. lif – Whizdom (feat. Blacastan)
AG DA Coroner – My Truth
Royce Da 5'9" – Hard
Koi Child – Rap Trash
The Avalanches – The Noisy
Eater (feat. Biz Markie)
Michael Kiwanuka – One More Night
Aesop Rock – Get Out of the Car

Best Way To Relax In 2016
Bon Iver – 00000 Million
Scallops Hotel – Hank Dumas' Thoughts
Moby – LA9
Bon Iver – 29 #Strafford APTS
Moby – LA6
Autechre – Pendulu Casual
Kyle Dixon & Michael Stein – This Isn't You
Kyle Dixon & Michael Stein – Lay-Z-Boy
Radiohead – True Love Waits
Bon Iver – 22 (Over Soon)
Frank Ocean – Facebook Story
Moby – LA8
Moby – LA1
Kyle Dixon & Michael Stein – Friendship
Bon Iver – ___45___
Kyle Dixon & Michael Stein – Eleven
Kyle Dixon & Michael Stein – Still Pretty
James Blake – Meet You In The Maze
Kyle Dixon & Michael Stein – Coffee & Contemplation
Let's Eat Grandma – Deep Six Textbook
James Blake – I Need A Forest Fire (Feat. Bon Iver)
Frank Ocean – White Ferrari
Kyle Dixon & Michael Stein – Eleven Is Gone
Kyle Dixon & Michael Stein – Crying
Bon Iver – 8 (Circle)
James Blake – Wave Know Shores
Autechre – TBM2
Frank Ocean – Self Control

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s