קאט אנד פייסט אפל וכבד בשנות האלפיים ועשרז

הרפלקס הטבעי שלי הוא לערוג לניינטיז בנוסטלגיה ומרירות. אני חולה על קאט אנד פייסט והתחושה היא שבשנות התשעים הסתדרו הכוכבים בצורה מושלמת והאירו על עולם המוזיקה שפע של יצירתיות: נינג'ה טיון, טריפ הופ, היפ הופ, טרנטייבליזם, ביג ביט… אחחח זה כל כך קל לשקוע בזה. אבל האמת הנפלאה היא שההתפתחות מעולם לא עצרה, וכמה שהייתי רוצה להיות נרגן קאט אנד פייסט ולהסתלבט בסנוביות על 'הילדים של היום' ("פעם היו גוזרים ומדביקים- פיזית! היינו אוספים תקליטים מהחנות ולא מהדואר! האחרון של האבלנשז מוכיח כמה בודדים הם בתחום כיום! הכל זה אוטוטיון!") יש לי לפחות 3 סיבות לסתום את הפה ולהגיד תודה. אודה ואתוודה- שלושתם העיפו אותי בהאזנה ראשונה, שזה דבר שכאילו כבר לא קורה לי הרבה, אבל תכלס מסתבר שכן. אגב, ברוח התקופה – הכל להאזנה מלאה בלחיצה אחת, בלי התבחבשויות מיותרות.

הסיבה הקלאסית

אני לא מבין במוזיקה קלאסית ואין לי מושג אם המוזיקה של יאצאסזק (Jacaszek) היא יותר רנסנסית או יותר בארוקית. אני מנחש שהיא קלאסית מודרנית. כך או כך, היוצר הפולני (ובמיוחד אלבומו "טרני" מ-2011) הפיל אותי שדוד, מעולף, גמור. המוזיקה נשמעת כמו שילוב של אוטכרה עם מוזיקה קלאסית וחוכמת חיתוך טבעית. זה אפל ונוגע אבל גם אלגנטי. יש המון רפטטיביות ועיצוב סאונד שמזכירים IDM, אבל התפקידים של הכינורות או הזמרות מוסיפים עומק מאוד חם ועל זמני. לפעמים זה פסנתר או משהו שמזכיר נבל ולפעמים זה כינור, ולכל חתיכה יש את רעש הרקע שלה, מה שמבדיל בין השכבות באופן מלוכלך כמו שאני אוהב. כיף עצום להיתקל בדברים כאלה, שבכלל לא ציפיתי להם ומילאו לי חסך שלא ידעתי שקיים אצלי. אפשר להקשיב לכל האלבום המדובר פה בלינק הראשון, ומי שחושש לצלול לאלבום כבד בלי הכנה מוקדמת אז שיצפה בקליפ, שהוא גם השיר שפותח את האלבום וכנראה הקטע האהוב עלי בו.

הסיבה המשוגעת

ברגע ששמעתי את  אס. מהארבא (S.Maharba שזה "אברהם אס" בהפוך) נגזזתי. אלבום הבכורה של הפיק האנגלי המסתורי שעשוי מ-10 ביטים מטונפים ומזוהמים העיף אותי לגמרי, מוקסם גם מהאסתטיקה וגם מהעוצמה. מעטים הפעמים שאני מרגיש חיבור טכני עם יוצר (לטוב ולרע) ופה זו היתה אהבה מהאזנה ראשונה. אפילו בת הזוג שלי היתה בטוחה שהמוזיקה שיוצאת מהחדר היא של מוזיקה חדשה שאני עובד עליה- עד כדי כך החיבור היה מיידי. לפני שנה וחצי הוא הוציא אוסף בי סיידים ורמיקסים שהיה לי מאוד קשה להכיל בהתחלה (ולכן לא נכלל בסיכומים), ורק אחרי האזנות חוזרות הצלחתי להבין ולהתחבר.

ההבדלים בין אלבום הביטים לאסופת הרמיקסים הם מהותיים. קודם כל האורך- בראשון 10 קטעים באורך ממוצע של 2 דקות, לעומת 20 קטעים שחלקם מגיעים ל-5 דקות. באלבום הביטים הקטעים מתחברים בטבעיות ובאסופת הרמיקסים… הבנתם את העיקרון. ועדיין, שווה לנסות לצלוח את האוסף מ-2015. ברגעיו הגדולים הוא נשמע כמו גרסת היפ הופ מטורללת לימי ההרואין של ג'ון פרושיאנטה. תבדקו את שניהם- תתחילו באלבום הביטים ורק אח"כ תמשיכו אל האוסף.
(אפשר להיות קטנוניים ולהגיד שהבכורה יצאה ב-2008 ולא בעשור הזה, אבל זה היה על קלטת וב-50 עותקים בלבד (!) אבל ההוצאות הדיגיטליות והויניל יצאו רק מאוחר יותר ככה שמבחינתי זה נאמן לכותרת)

הסיבה החיה

הלמנסר"א (אהלן קוראים לי רא/ HLMNSRA) הוא בחור איטלקי שגר בלונדון ועושה ביטים עמוסי קומפרסור על הסמפלר שלו. תכלס אין הרבה מה לספר מעבר לזה. יש פה וידיאו מתוך הופעה שלו במסגרת אירוע של ביט סופ, קולקטיב היפסטרים איטלקי מאוד חיובי. כל הסט הזה מגניב, אבל העניינים מתחממים לקראת דקה 14 והלאה. הבחור שייך לאסכולה המטונפת ההיפראקטיבית שאני גאה להשתייך אליה. כמוני, גם הוא מראה חוסר יכולת להשאיר סיקוונס שלם של ביט בלי לעשות קצת אפקטים, וגם הוא מעדיף אסתטיקה מלוכלכת שלא חוששת מקצת או הרבה דיסטורשן. לצערי חומרי האולפן שלו פחות מטונפים ומוזרים, אבל חפשו ונסו, אולי זה יהיה לטעמכם. בכל אופן- ממש טוב החרא הזה.

מחשבה אחת על “קאט אנד פייסט אפל וכבד בשנות האלפיים ועשרז

  1. פינגבק: המלצות מיקסקלאוד – אמביינט/ צ'יל אאוט/ איזי ליסנינג | הלא קריטי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s