״התגלויות״ יצא ביוני 2018. בקומוניקט התפייטתי שמדובר ב״מיני אלבום סימטרי ומבולגן, עמוס פרטים ומבנים מורכבים. בחלקו היפ הופ פסיכדלי מחאתי, בחלקו חשבון נפש ורצף תודעה בתנועה. זה מתחיל עם בריאת העולם ובחלל החיצון ומסתיים כאן ועכשיו בתקריב לתוך הורידים. על הטווח הזה ולאורך מעט יותר מעשרים דקות, דיגיטל_מי (שי ליברובסקי) עוסק בתסכול שביצירה ובנרקיסיזם, ברצון לברוח מהפיד אל חיק האדם הקדמון, ומביט מעורער על ההתבגרות בתל אביב בצל פיגועים ורצח רבין. ויש ״עוד.
עברה כמעט חצי שנה מאז שיצא ובמונחים של מוזיקה עכשווית זה כמעט נצח. זמן טוב לסכם ולהרחיב. קצת על הקונספט, על צדדים טכנים, על טקסטים גרועים שנפלו בעריכה והשפעות. תהנו
- ״הצליל המוזיקלי הראשון״
הקטע שפותח את הפרויקט, וכנראה המורכב ובעל השכבות הרבות ביותר בפרויקט. ניסיתי לגעת ישירות ובעקיפין במערכת היחסים של היוצר מול עצמו, היצירה שלו, הקהל, המדיה. אפשר להסתכל על זה ככה:
הקדמה- הצליל המוזיקלי הראשון ביצירה- מבט כללית
בית ראשון- מהו הצליל המוזיקלי הראשון? (האנשה, משליט סדר)
בית שני- האמן המתוסכל והצליל (התמודדות, השלמה, התפרצות)
מבחינת עריכת הטקסט, אני יכול לשתף שהכי הסתבכתי עם החלק הראשון של הבית הראשון (״האנשה״), וכחלק מהניסיון לפתור אותו פשוט התחלתי לזרוק אסוציאציות לנושא ״הצליל המוזיקלי הראשון״, ולדמיין איך הייתי מתייחס אליו בתור כתב מוזיקה שחייב לקטלג אותו (אם זה אינדי, אם זה מיינסטרים, אם זה אותנטי, וכו׳).
ההפקה המקורית נוצרה מתוך מגבלות טכניות. הביט המקורי נוצר עם שימוש מינימלי בסימפולים לקראת הופעה באורך שעה בפסטיבל פיוז׳ן בגרמניה (2011 אם אני לא טועה), מתוך כוונה לא לבזבז מקום בזכרון של הסמפלר. במקור הקטע הוא במהירות 90 בי פי אם ואפשר לשמוע גרסא שלו בסוף החלק הראשון של רוכב אופניים (2003).
בהופעות התחלתי לשחק עם הקטע באופן הרבה יותר מינימילסיטי על 70 בי פי אם, והוא אפילו נוגן בבוילר רום. מושפע ממשחקי חלש/ שקט וקצת דאב סטפ, היה לי ברור שהוא חייב לקבל גרסת אולפן, שכן הוא כולו משחק של מינימליזם ב״בית״ מול קקפוניה ב״פזמון״, ויש גבול לקקפוניה שאפשר לעשות עם סמפלר אחד. למשל פה בבוילר רום
בדיעבד או שלא, ההפקה מתאימה לתוכן בעיקר בגלל ההתגבשות האיטית של הצלילים לשני שיאים מבולגנים, מתוסכלים. הרצון שלי לטחון את השכל כשאני מדבר על היצירה שלי ומצב המוזיקה בעולם וחוסר היכולת לא להתחמם ולקחת את הנושא ללב.
אז איך הפקתי את הקקפוניה הזאת? קודם כל עם סמפלר, כמובן. ופטיפון. בנוסף ניגנתי על קלידים של פרפיסה (כנראה מהאייטיז) תוך כדי ששיחקתי עם דיליי דרך הסמפלר. אותו דבר עם אקורדיון. מעבר לכך יש את ערוצי הגיטרה של זהר קרפ, חבר מוכשר שכבר שיתף איתי פעולה בעבר, וערוצי הקלידים של תומר ברוך, הקלידן המבריק של קראנצ׳ 22. בנוסף, בסוף בסוף שהכל מתפוצץ לגמרי, יש תיפוף של אורי לביא על גרוטאות, הידוע גם כצ׳ופסטיק אביוזר, אבל בפיץ׳ נמוך יותר. בתחילת העשור התארחתי אצלנו ועזרתי לו להקליט אלבום, ובתמורה הוא אישר לי להשתמש בערוצים מתי שארצה.
טקסטים שירדו בעריכה (וטוב שכך):
״הצליל הראשון היה מוזיקה שחורה.
לא נראה לי שאפשר להתווכח לגבי זה״.
״אין לי נגיעה בתוכן ממומן עם נוכחות ברשת
כל שיר שלי מדינה, כל אלבום יבשת״
״אני זוכר שאחרי הצופים הלכנו לאכול במפגשון
ואז חוזר הביתה להקליט את המצעד הלועזי של עופר נחשון
עושה עריכות בטייפ דאבל קאסט לפני שהולך לישון״
2. ״האדם הקדמון״
על פניו הקטע הפוליטי והביקורתי ביותר בפרויקט. גם לגבי הפוליטיקה העכשווית, גם השיח ברשת, וואללה למי יש כח לכל החרא הזה? מעבר לזה הוא חוליה חשובה בתנועה של האי.פי קדימה בזמן. אם השיר הקודם מייצג את בריאת העולם, ״האדם הקדמון״ הוא המשך כרונולוגי טבעי. הקטע מחולק ל-3 חלקים, כשבאמצע שלו יש אזכור למכונת זמן שזזה מיליון שנה קדימה להווה, שזה בערך הפרש הזמן בין היום לבין תקופת ההומו ארקטוס (האדם הזקוף).
הקטע מחולק ל-3, כשהראשון מדבר על האדם הקדמון, השני במתח שבין הזמנים (והביט אמור להזכיר מערות) והשלישי מדמה תנועה בזמן עם סאונד פיוצ׳ריסטי.
החלק הראשון הוא מתוך ביט שמורכב מסימפול של שיר ישראלי, או בעצם שלושה שירים ישראלים (!). החלק השני מורכב מסימפול של זמר רוק אנגלי מהסבנטיז. החלק השלישי מבוסס על סימפול מפסקול של סרט הודי. פרס למי שינחש את הכל. מבחינת קונספט- הביט הראשון התאים לי בגלל הצעקות שמזכירות את האדם הקדמון, הביט בחלק השני מזכיר לי התרחשות במערה עם אקו ורעשים של אבנים והשלישי נשמע עתיק עם נגיעות אלקטרוניות, יעני פיוצ׳ריסטי.
מבחינה טכנית, זה אחד הקטעים הפשוטים באי.פי. שני החלקים הראשונים- הכל על הסמפלר, וקצת עריכות על המחשב. החלק השלישי הוא בעיקר עבודת פטיפונים ועריכה על המחשב. אפשר למצוא פה השפעה מקטעים של ראפ מהיר ו/או ראפ קטוע וכבד.
טקסט שנפל בעריכה (וטוב שכך):
״טיעונים מגוחכים כמו תחש
אמינים כמו מח״ש
עקשנים כמו ברחש
״ועצובים כמו הפרישה של קטש
רוצה לשכב כל היום בדשא ולהסתכל על ענפים זזים ברוח״
״בלי צלילים שמזכירים אזעקה ועושים את העור שבעורף מתוח
3. ״גחלים״
כל הקטעים באי.פי חשובים לי, אבל זה כנראה בער בי יותר מכולם. אם יש משהו שחסר לי במיוחד בראפ הישראלי זה התיחסות למציאות הישראלית, ואיך שומרים על שפיות עם שגרה של פיגועים, לגדול עם מסיכות אב״ך, לאבד חברים בצבא. תל אביב היא תמיד העיר של המסיבות, לא של הפיגועים, וזה הזוי בעיניי.
יש פה איזה ריקליימינג לטענות הקבועות על הניתוק של התל אביביים שחיים בבועה.
הביט מרוכב משיר ישראלי, וכמו בקטע הראשון נוצר מתוך מגבלות טכניות של מחסור במקום לסימפולים נוספים. המקצב עצמו מורכב מערימות של תופים שבמקור היו אמורים לככב ברמיקס לאחים רמירז שנגנז. כל הערימה הזאת יחד- דרבוקה עם דיסטורשן בפיץ׳ משתנה, תופים אגרסיביים שיוצאים מהקצב ומצילות גבוהות דחוסות- כל זה מאוד התאים לי לתוכן. גם כי זה קצת נשמע כמו גחלים, יש בזה תחושה מלחיצה וכמובן שאי שמירה על הקצב מתקשרת לניסיון בטקסט לשמור על הקצב. הכל הוקלט באמצעות סמפלר והרבה מאוד רעשים עם המיקרופון. קצת אקורידיון. וכמו כמעט כל הקטעים באי.פי, גם אותו ניתן היה למצוא בגרסא שונה בהופעות:
טקסטים שנפלו בעריכה וטוב שכך:
״אבא סחב אותי בלילה לחדר האטום
הבטחתם יונה עם עלה של זית לפחות תביאו לחם שום״
״ובכלל, להשאר בחיים זה עניין של מזל
אז מה הטעם בלנסות להיות מקובל?״
״אני לא זוכר כלום מברית המילה אבל כל יום מקבל תזכורת
ומופתע שזה עדיין קורה, ואיזה החלטות צריך לקחת הורה
ואני לא מדבר על דתיים או שומרי מסורת
אלא על אתאיסטים קונפורמיסטים שיהדותם בשנת בצורת״
- ״חומר ואנרגיה״
כנראה השיר שהיה לי הכי מסובך לפתח קונספטואלית. היה לי ברור שאני רוצה לעשות ראפ על זה שכולנו בעצם מורכבים מחומרים שונים, ולכל אחד מהם יש חוקים שמשפיעים עליו. כמו כל הקטעים באלבום, זה ניסיון לקחת ״התגלות״ שחוויתי ולהביע אותה במוזיקה, וזה כנראה המופשט והניו אייג׳י מכולם. במקור היו שלושה ״בתים״, אבל השלישי היה יותר מדי ״מסקנות״ ופתרונות וזה הרגיש לי מגוחך. עשיתי מחקר ארוך, פירקתי את הטקסט והצלחתי למלא את החלל ולהביע את הנקודה באמצעות סימפולים.
המלודיה מורכבת משיר ישראלי שכבר סימפלתי בעבר, ואין מצב שמישהו יגלה איזה. נראה לי שעשיתי אותו באיזה לילה רחוק (5 שנים?), מושפע קצת מביטים חלליים של התקופה, עם המון ריוורב וקומפרסור, רק סמפלר.
הקטע בוצע במעט מאוד הופעות, ביניהן הופעת ההשקה החגיגית ל״רוכב אופניים״ ב-2013, אז נוגנה יחד עם ארז טודרס בגרסה מוזרה שמצורפת פה למטה
טקסטים שנפלו בעריכה וטוב שכך:
״בקצה פירמידת היח״צ האדם ומתחתיו חיות מחמד, חיות עבודה, בהמות, זוחלים, דגים, אצות, נבגים, חיידקים וחרקים או מזיקים!
אשכרה קוראים להם מזיקים, אתה קולט?
ברור לנו שהם ישארו פה אחרינו אבל מבחינתנו האדם שולט״
״אם לא תשב על הספסל אז לא יכרתו יותר עצים?״
״פעם הוצאות להורג היו דרך לא להעביר את הערב לבד
היום אנחנו נקרעים מסלפסטיק ומשלמים על פיצוצים בתלת מימד״
״אנחנו חיות, יש לנו יצר שמושפע מהסביבה והגנים
שקית הפתעה ביולוגית שנמשכת לסימטריה פוטוגנית
גירויים קיצוניים משבשים את החושים
יש יותר מדי מלחמות ויותר מדי אנשים
אין סוף מערכות וטרגדיות וחוקים מתנגשים
אתה יכול להכיל את כל מה שקורה? אם כן, זה מרשים
מבחינתי זה בכלל פלא שאנחנו מצליחים להעמיד פנים
שאנחנו ציביליזציה, מתורבתים, מאורגנים
פשוט קח את זה בחשבון כשאתה מתחיל איתי שיחה
על מה דיברנו קודם? על הכיבוש? על משפחה?
על השד העדתי? על חרדים? פוליטיקה?״
הלא קריטי 