שיח האקלים לא יורד מהכותרות וטוב שכך. תקופת שלטונו של טראמפ מלווה בצלילי שקשוק הרגליים של כל פעילי האקלים בעולם, תנועות ישנות וחדשות עושות רעש, דיונים ברשת בין מכחישי אסונות אקלים לאחרים משותפים ללא סוף ואינספור מאמרי דיעה מתפרסמים כל העת. זה חשוב ומבורך, נוכח השעה הקריטית. אני לא מחשיב את עצמי אקולוג גדול, ועדיין מצאתי את עצמי מתעצבן ממאמר בנושא שפורסם בטיים אאוט השבוע, בהקשר של יום כדור הארץ.
אתם מוזמנים לקרוא את המאמר בעצמכם כמובן, האופן שאני קראתי אותו היה משהו כזה: המקום של ישראל ביחס לעולם מבחינת שיח האקלים, התחזיות הפסימיות לאזור שלנו, ההתעוררות העולמית בנושא, סטטיסטיקות מאוד כלליות על שימוש בפלסטיק בארץ, קריאה כללית לצאת מהאדישות. על פניו אין סיבה לכעוס- כל אזכור לתופעה מבורך, מה רע בקצת הלכאה עצמית? טוב, נתעלם לרגע מהאירוניה שבפרסום מאמר על זיהום סביבה בעיתון שמופץ בחינם בעשרות (או מאות?) אלפי עותקים מדי שבוע למרות שהוא נגיש באינטרנט בחינם, ונגיע לעניין- לתחושתי המאמר התאמץ לא לעצבן אף אחד ולא להסתכן בלצבוע בטעות אוכלוסיה שלמה באור מאשים.
Temperature anomalies arranged by country 1900 – 2016 on Vimeo
זו טעות שחוזרת על עצמה כל פעם מחדש. בערך בכל פסח נפוץ הפוסט או האייטם הקבוע על הלכלוך בכנרת (לפי המאמר בטיים אאוט מדובר ב400 טון פסולת), אבל כמעט תמיד הדיון ברשת הוא סביב "האם זה בסדר לקרוא למי שמלכלך את הכנרת 'ערסים'" או אם זה בסדר בכלל לנסות לזהות באיזו אוכלוסיה מדובר ואז ללכלך על האוכלוסיה הנגדית כביכול שהיא לא פחות מזוהמת ובהמית וחוזר חלילה. או השיח סביב המנהג היהודי-דתי לשרוף חמץ לפני החג, שהופך לויכוח אנטי או פרו דתי, גם כשקיימות עדויות שמספרות על שריפת פלסטיק והפקרת זבל ביתי ומדורות לא כבויות ברחוב. נסו לדמיין דיון רציני ובו ביקורת על הנוהג בהפגנות לשרוף צמיגים, ועל הניסיון לחשב האם הזכות למחאה וביטוי עצמי עולה על דאגה לכדור הארץ. אנחנו כל כך פרימיטיביים מצד אחד וזהירים מצד שני ברמת הדיון שאם אשכרה רוצים להגיע לתוצאה או מסקנה מעשית כלשהי כבר אין לנו את הפריווילגיה להתייחס לנושא בכזו זהירות. קצת כמו ללחוש "הצילו".
מצחיק לחשוב על זה, אבל אחת הדמויות שהביאו את הנושא לכותרות לאחרונה היתה דווקא רון קובי, ראש עיריית טבריה הפרובוקטיבי, שלא התפתל בניסוח וטען באופן ישיר שהציבור החרדי מטנף את העיר. כמובן שזה היה החלק החם שקיבל כותרות ואזכורים, וחלקים אחרים בסרטון בן 20 הדקות שבו הוא הולך בין משאיות זבל ועובדי תברואה, עובר על תקציב פינוי הפסולת של העיר, דורש מהתושבים לקרוא לפקחים כשהם נתקלים באנשים שמלכלכים בכוונה או שהוא מכריז מלחמה על האשפה היבשה- כל אלה נותרו מחוץ לכתבות שסוקרות את ההתבטאויות הקשות שלו, או לתגובות הכלליות. המצב מורכב בשביל צלייני הפוליטיקלי קורקט, והייתי מצפה מאנשים טובים כמו מוסי רז שיתעלו מעבר לסגנון הבעייתי וידעו לפרגן על הדאגה הסביבתית לצד גינוי של סגנונו התקיף והמעליב (זה כבר מתקשר לי לביקורת כללית על מרצ ועל האוטומטיות שבה אנשיה נוטים להזדעק ולגנות התבטאויות בלי חשיבה ביקורתית מינימלית) .
רון קובי נוגע פה בבעיה אמיתית שקשורה להתנהלות ומנהגים של אוכלוסיה מסוימת. אפשר לנסות לייפות את זה בכל מיני פליק פלאקים מילוליים, אבל בשורה התחתונה בחלקים נרחבים של הציבור החרדי (וגם המסורתי) יש נטייה גדולה יחסית לשימוש בפלסטיק ובכלים חד פעמיים (כך לפי מנכ"ל ומייסד אחת מיבואנות הכלים החד פעמיים הגדולה בארץ, ראו הרחבה בסוף המאמר, אם כי הדבר ברור וידוע גם ללא צורך בנתונים מהתעשייה). כשרון קובי מפרט את "הטינופת שהם משאירים אחריהם" ומראה הרי פסולת שעשויים ממקררים ומזרונים שנזרקו על הכביש כחלק ממנהג ניקיון הבית לקראת פסח ועל הרזולוציות של ניהול פינוי אשפה בעיר מורכבת כמו טבריה- ראוי להתייחס לזה, לצד גינוי אם רואים לנכון (כי כמובן שלא כולם מזהמים וכו׳). בוא אדגים לך, מוסי:
אברי גלעד חטף בשבוע שעבר על הראש כי טען שרוב הסיכויים שכנסיית נוטרדאם הוצתה בידי מוסלמים קנאים. זו יותר תחושת בטן מעובדה וטוב שנכנסו בו על הרטוריקה העקשנית-גזענית, אבל חלק מהטענה שלו מתייחסת להסתרת נתונים רשמיים כדי לא לעורר מהומות, וזו אכן בעיה שצריך להביא לסדר היום ולהתמודד איתה. הדברים האלה באים לידי ביטוי גם בנתונים הלא רשמיים לגבי אחוזי הפשיעה לפי אוכלוסיה בדרום ת"א, אבל גם במאמר ההוא מטיים אאוט. הרי ברור שבהכללה גסה תל אביבים עדכניים שקוראים טיים אאוט יהיו מודעים יותר לאיכות הסביבה מעצם היותם מודעים למונחים כמו "סחר הוגן", "גינות קהילתיות" או "דירת חדר". הניסיון להציג את הבעיה כאילו לרווקים תל אביבים יש את אותה השפעה על הסביבה כמו למשפחה עם שבעה ילדים היא מגוחכת. הנתונים (ללא מקורות) לא שווים הרבה כשהם לא מחולקים לפי קטגוריות, אלא מתייחסים לכלל הציבור הישראלי.
במידה מסוימת נראה שיש היום התנגשות בין פוליטיקלי קורקט לבין "פריקונומיקס"- צלילה להמון נתונים סטטיסטיים חופפים וכאלה שכביכול לא בדיוק קשורים כדי להגיע למסקנות חברתיות (דוגמא מפורסמת היא ההנחה שבניגוד לעמדות המוסדות הרשמיים, שיעור הפשיעה בארה"ב ירד בשנות התשעים דווקא בגלל ביטול איסור הפלות בשנות השבעים מה שמנע הרבה לידות לא רצויות, ולא בגלל החמרה בענישה או בחוקי אחזקת נשק). איך אפשר לחנך ולעבוד ולענות על צרכים של אוכלוסיות שנוטות לזהם יותר מאחרות, אם עצם ההתיחסות אל כמה מהן היא סוג של טאבו? למשל כאלה שנוטות לגור בדירות מחולקות בכמויות שגדולות משהדירה תוכננה להכיל ויוצרות עומס על התשתיות הרעועות ממילא? או למשל כאלה שנוטות להחזיק יותר משתי מכוניות גדולות ולטוס לחו"ל יותר מחמש פעמים בשנה? שלא לדבר על הטאבו הגדול מכל של גודל המשפחה הישראלית, שעומד ביחס ישיר לפיצוץ אוכלוסין עתידי, צפיפות, קריסת תשתיות, זיהום אוויר וכו׳.
אז מה כן אפשר לעשות?
הנושא כאמור מורכב ביותר. הגישה שלי היא בגדול "לכבד בחוץ, להשתדל בבית". אני לא פנאט ומשתדל להפריד פסולת ברמה הבסיסית (עברתי לאחרונה לכפר סבא ונדהמתי לגלות שבכל חדר זבל שראיתי יש בנוסף לפחי הנייר והפחים הרגילים גם פח לפסולת אורגנית), לשמור שקיות ניילון לשימוש חוזר. כאבא טרי ברור לי שאני יכול לשפר כמה הרגלים ולמנוע זיהום פוטנציאלי גדול אם למשל אעשה בחירות פחות נוחות בתחום החיתולים והמגבונים, ולא אשקר- כרגע אני בוחר באופציה הנוחה והמזהמת יותר. אני תמיד מנקה אחרי כשאני במרחב הציבורי ובד"כ באותה הזדמנות גם אוסף קצת מהזבל שהשאירו לפני. יש עוד כל מיני הרגלים חמודים אבל לשיטתי את הנזק האמיתי יוצרים מפעלים או חברות גדולות מקרים גדולים נקודתיים (כמו כאמור מסורות מזיקות של אוכלוסיות מסוימות), ככה שלהטיף למישהו לא לקנות מכשיר סלולרי מסויים כי המפעלים שלהם מזהמים, לקנות יד שניה במקום חדש או להזמין פחות מוצרים מחו"ל מרגיש לי לא הכי אפקטיבי. זה אחלה, מה אני אגיד, אבל אני אדם פשוט, ואם אני לא רואה את השינוי בעיניים אני פחות מאמין בו.
כאדם פרטי ולא מעפן יש בעיניי אופציה אחת עיקרית: לא להיות חרא של בן אדם. זה נשמע מסובך אבל זה די פשוט- ללכלך כמה שפחות, לפעמים אפילו לנקות אחרי אחרים. זה יכול להתבטא אפילו רק בלהקפיד לא לזרוק בדלי סיגריות על הרצפה, והמתקדמים יוכלו במקביל להרים אחרי כל הפסקת סיגריה כמה מהבדלים שנמצאו באזור ולזרוק גם אותם. האפקט הוא מיידי- הסביבה תהיה פחות מזוהמת ממה שהיתה יכולה להיות ואם החלטתם לאסוף אחרי אחרים, אפילו בקטנה, אז היא מזוהמת פחות ממה שהיתה קודם. תעשו את זה מספיק פעמים ואולי תשפיעו על אחרים לפעול באופן דומה.
הקונספט הזה של לנקות אחרי אחרים הוא אופציה מעשית מדהימה בעיניי, ואני מתחבר אליה מאוד. יש אנשים כל כך הרבה יותר אכפתיים ממני שעשו את הצעד הקהילתי המתבקש ומסמנים אזורים על מפה אינטרקטיבית ובעצם יוצרים רשת חברתית של מתנדבים לנקות אחרי אחרים (באתר הנפלא אייקלין). אפשר להתריע על אזורים מטונפים בתקווה שאחרים יצטרפו, כמובן לנקות אחרי אחרים באזורים שסומנו והמדהימים במיוחד ממש מאמצים אזורים אותם הם מנקים באופן קבוע. השאיפה שלי היא מתישהו באשכרה להשתמש באתר הזה, ובאופן קבוע. זה קונספט מדהים ומתחבר בדיוק לתפיסה שלי לפעולה מיידית עם השפעה מיידית. עם כל הכבוד לשימוש אחראי יותר בברז, הקטנת שימוש בספריי או צריכה מקומית (הכל חשוב ומומלץ כמובן)- האפקט הסביבתי ברור וקל יותר למדידה.
חינוך משפחתי. חשוב לי לחדד שלמשפחות מרובות ילדים אמנם יש אחריות גדולה יותר לניקיון אבל גם יש כח גדול יותר לפעולה. אני רק מדמיין איזה שירות מדהים יהיה לרתום משפחה שלמה שכזו להסתובב עם שקיות זבל אפילו למשך עשרים דקות בסוף כל פיקניק ולתת דוגמא ומופת לכל הנוכחים. המשפחה יכולה גם להיות כלי שמקליל את הביקורת לאנשים שמלכלכים. אני קצת מחכה שהבת שלי תגדל ושנוכל יחד לעבור ליד אנשים מלכלכים ולנקות אחריהם, כשאני מפרגן לה בקול על העזרה שלה בניקיון (מה שכמובן יעבור הרבה יותר טוב אם אנזוף בהם ישירות). זו גם הזדמנות להבהיר שאני לא רואה באף דת או ציבור דתי אשם אוטומטי בזיהום. ברור לי שדת יכולה להיות דבר רוחני, עמוק ומופלא גם אם אני לא התחברתי- לצערי השתרשו כמה הרגלים שלפחות את חלקם אני מכיר מקרוב מאוד וטפשי להתעלם מהם מתוך פחד לפגוע. אם מישהו מרגיש צורך באיזון- אפשר להגיד שהציבור החילוני פחות נוטה להצביע בבחירות ופחות מקדם את האג׳נדה של עצמו.
לאקטיביסטים שבינינו, כלומר אלה שכבר חיים אורח חיים אקולוגי מסויים ומרחיבים את הפעילות שלהם באופן שישפיע גם על אחרים, או אלה עם סבלנות לאינסוף ערוצי בירוקרטיה משמימים, השמיים הם הגבול. אפשר לחבור ללוביסטים שיקדמו חוקים או קנסות סביבתיים (תחשבו על שינוי התודעה בכל הנוגע לאיסוף גללי כלבים מהרגע שהחלו לקנוס). למנהלים של מרכזי קניות גדולים, חברי מועצות עירוניות, מועדוני ספורט (זוכרים איך בכל העולם התלהבו ובצדק מאוהדי נבחרת יפן שבאו מצוידים בשקיות זבל לכל משחק וצחצחו כל אצטדיון אחריהם?)- כל אדם שיש לו כח השפעה ולו המינימלי ביותר על הרגלים של ציבור רחב ומתגלגל. כלומר שינוי במשרד ישפיע על העובדים ועל המבקרים במשרד במידה מסוימת וזה אחלה, אבל רק דמיינו לרגע איזה מדהים יהיה אם, נניח, מבקרים בדיזנגוף סנטר ידעו שכל האוכל בשוק האוכל מופרד בפחים למחזור, שכל הכלים החד"פים מתכלים ושמי שאוסף כמות מסוימת של כוסות פלסטיק מקבל זיכוי סמלי או פרס (כמו למשל בפסטיבלי מוזיקה בחו"ל- ריפיל על כל X כוסות פלסטיק שהוחזרו). איזה שינוי תפיסתי זה יעשה לילדים שיראו שאנשים דואגים לנקות אחריהם, שזה נורמלי לגמרי (כן, שם אנחנו נמצאים.
אם מדברים על אנשים עם השפעה בקהילה שלהם אז כמובן שהרשימה כוללת גם אנשי דת מכל הגוונים והרמות. אקולוגיה היא לא עניין אתאיסתי ובסופו של דבר אם מאמינים שכדור הארץ הוא יצירה של אלוהים הדבר הבסיסי יהיה לכבד אותו ולשמור עליו (קרדיט לדייויד אקסלרוד על החיבור). אין לי מושג עם מי צריך לדבר כדי לקדם פסק הלכה (או פרשנות או דבר חוכמה) שיגדיר במדויק את כמות האורחים שבה זה לגיטימי לעבור לחד"פ, נניח, אבל יש סיכוי לא רע שזה יהיה אחד הצעדים המשמעותיים ביותר לשינוי תודעה נרחב. הציבור הדתי חרדי למשל ידוע בתור הכוח הצרכני העצום שלו, וכל שינוי אקולוגי שינסו ליצור אצלו, בין אם זה עידוד לניקיון סביבה עצמאי או מעבר לחד"פ מתכלה- ההשפעה שלו תהיה דרמתית.
אני חוזר ואומר שוב ושוב שכמובן שכל שינוי אישי הוא מבורך וחשוב, אבל פעולות שיכולות ליצור השפעה אצל אחרים הן חשובות יותר בעיניי. אדם אחד יכול להיות מאוד פדנט ואחראי אבל אלה צעדים שקשה מאוד לסחוף אחריהם את הציבור הרחב או לפחות לגרום לו להרהר שהוא עושה משהו לא בסדר: מעבר לאנרגיה מתחדשת (התקנת לוחות סולארים), שימוש ירוק באנרגיה ביתית (מדיח, מכונת כביסה, מזגן), שינוי תזונתי לטבעונות, אורגני או אכילת חרקים- כל אלה חיוביים כמובן מבחינה סביבתית. מצד שני המצב התודעתי האקולוגי הקיים בארץ כל כך נמוך שבלי ליצור תודעה מעשית שניקיון הסביבה הוא הכרחי ואפשרי ונורמלי לחלוטין- כל שיח של שינוי אקלים ופליטת גזי חממה פשוט יעבור לאנשים מעל הראש (ואולי גם זה מה שעצבן אותי במאמר ההוא בטיים אאוט?), בטח כשהנושא תופס בשנים האחרונות גוון פוליטי, ומי שדואג לסביבה נתפס כמחבק עצים הזוי ויפה נפש ושמאלני. מי ישנה עכשיו את התזונה שלו או את כמות השימוש שלו באוטו או ישקול מחדש להביא עוד ילד למשפחה בגלל כתבה על התחממות גלובלית? מיצבים של בקבוקי פלסטיק ופסלים מפסולת ממוחזרת, שיתוף של פוסטים בפייסבוק ובכייה קולקטיבית על מר גורלנו- אני לא פוסל אבל כל אלה לא שווים כמו אינטרקציה פנים אל פנים ודוגמא פרקטית יומיומית לחשיבות ניקיון הסביבה עם תוצאה פיזית שקל להדגים את יתרונותיה (היה מלוכלך- הנה זה נקי).
קריאה נוספת/ הרחבות מומלצות:
העלייה בשימוש בחד"פ בישראל (ארי ליבסקר, כלכליסט 2018)
רון קובי על המצב התברואתי בטבריה (גילי מלניצקי, דה מרקר 2018)
עומס התשתיות בדרום תל אביב (אלי ציפורי, גלובס 2018)
שינויים ירוקים אצל תאגידי ענק (ליטל סמט, עדי ברק, רן אברמסון, לנה בס, כלכליסט 2019)
למה כל כך מטונף פה? (משה גלעד, הארץ 2018)
גידול האוכלוסין בישראל (אלון טל, דה מרקר 2018)
כל הנאמר פה הן כמובן התיחסויות למציאות הישראלית. יש אינספור כתבות ומחקרים שמותאמים לאוכלוסיות שונות עם הרגלים שונים שאמנם מתמודדים עם בעיות אחרות במערכות שונות משלנו אבל עדיין אפשר לאמץ משם הרגלים חיוביים סה"כ. למשל המחקר הזה שמתייחס לספרי לימוד קנדיים ודפי עמדה רשמיים של ארה"ב, אירופה ואוסטרליה, וטוען שארבע הצעדים הכי חשובים שכל אזרח יכול לעשות כדי להקל על פליטת גז חממה (תא משפחתי מועט ילדים, ויתור על מכונית, ויתור על טיסות, תזונה טבעונית) מקבלים פחות חשיפה מצעדים פחות משמעותיים ממחזור או החלפת נורות, למשל. בשורה התחתונה וגם בלי קשר לשינויי האקלים- כל שינוי התנהגותי שמקורו הוא דאגה לאחרים הוא מבורך. בואו ננסה להיות פחות חארות.
הלא קריטי 