אלפיים ועשרים קילו פריסט
צלילה לעולמו המופלא של קילא פריסט, ראפר פסיכדלי בן 50 שנכנס לאמוק של שחרור פרויקטים (9 בשנה וחצי).
ויש גם פלייליסט.
צלילה לעולמו המופלא של קילא פריסט, ראפר פסיכדלי בן 50 שנכנס לאמוק של שחרור פרויקטים (9 בשנה וחצי).
ויש גם פלייליסט.
אז ממש בא לכם לשים מוזיקה ברקע ואתם לא יודעים מה? הנה סיכום של כל שבע (!) הפוסטים עם ההמלצות לעמודי המיקסקלאוד המוצלחים ביותר לדעתי ולטעמי, ומאות שעות של הנאה (!!) בלחיצת כפתור: [לחיצה על הכותרת תביא לפוסט המפורט במדריך, לחיצה על השם תביא לעמוד המיקסקלאוד, ולחיצה על פליי תשמיע מוזיקה] 1. למה מיקסקלאוד זה מדהים?…
החלק האחרון בהמלצות המיקסקלאוד יתמקד בספקי התוכן הטבעיים ביותר של האתר: התקליטנים (או בכל מי שלא הצלחתי לדחוס באף קטגוריה אחרת). זה נכון שהתרגלנו לקשר ישיר עם האמנים האהובים עלינו דרך רשתות חברתיות, אבל עם כל הכבוד לנוכחות של די ג'יי אהוב בטוויטר או בפייסבוק- חשבון המיקסקלאוד שלו הרבה יותר מעניין. אחד הפרופילים המוצלחים ביותר…
קצרה היריעה מלהסביר כמה נינג'ה טיון השפיעו עלי מבחינה מוזיקלית, וזו אחת הסיבות שעשיתי תג מיוחד לקולדקאט, צמד המייסדים שחוגגים השנה 30 שנות עבודה. יש כבר 4-5 פוסטים שמהללים אותם בצורות שונות, ישירות ועקיפות, והנה נוסף לו עוד אחד. בקצרה ממש- נינג'ה טיון זו חברת תקליטים אנגלית שפעילה קרוב לשלושה עשורים, והיא בית לקאט אנד פייסט,…
אמביינט זו אחת הפונקציות המושמצות והמופלאות של מוזיקה. מצד אחד זה אדיר שאפשר פשוט ליצור אווירה רגועה בבית/ באזניים ע"י צלילים אבסטרקטים, מצד שני זו הרמה להנחתה לפארודיות או לנוכלי ניו אייג' שנרדמים על מקלדת שליטה. זה כנראה הגיל ואיתו ההבנה שכל פסטיבל שמכבד את עצמו זקוק לבמת אמביינט, ולו רק כדי לעשות מסאג' תדרים לאזניים…
מיקסקלאוד היא בעצם מוטציה של תחנת רדיו, "החלום האמריקאי" שבו כל משוגע לדבר עם קצת זמן פנוי יכול להרים תכנית משלו. על המשקל של אלה שהגיעו לניו יורק עם טי שירט ומאה דולר בכיס והפכו לאימפריה, לא צריך הרבה מעבר למיקרופון של מחשב וקו אינטרנט כדי להעלות תכנית לאינטרנט. ידע נרחב, מוטיבציה ואובססיה קלה יכולים…
הרפלקס הטבעי שלי הוא לערוג לניינטיז בנוסטלגיה ומרירות. אני חולה על קאט אנד פייסט והתחושה היא שבשנות התשעים הסתדרו הכוכבים בצורה מושלמת והאירו על עולם המוזיקה שפע של יצירתיות: נינג'ה טיון, טריפ הופ, היפ הופ, טרנטייבליזם, ביג ביט… אחחח זה כל כך קל לשקוע בזה. אבל האמת הנפלאה היא שההתפתחות מעולם לא עצרה, וכמה שהייתי רוצה…
בפוסט הקודם התמקדתי במיקסטייפים ודי ג'יי סטים, שמבחינתי אלה הפורמטים הטבעיים בכל הנוגע להיפ הופ. הפעם נתמקד בפורמט אחר שמאוד נגיש במיקסלקלאוד: תכניות רדיו. השמות "סטרץ' ובוביטו" תמיד צלצלו לי מוכר, אבל עד לאחרונה לא היתה לי אפשרות לדפדפף בקלות בארכיון התכניות שלהם. בקצרה- מדובר בתכנית ברדיו קולג'ים בתחילת שנות התשעים שנתנה את הטון ודחפה כמה מהשמות…
לקח לי זמן להבין כמה אני אוהב היפ הופ, כמאזין וכיוצר. כמו כל ז'אנר, קל להחשף להיפ הופ ברמה השטחית ולא להבין את המורכבות והעומק של התרבות. באופן בלתי נמנע עבור סנוב מוזיקלי, ככל שהתעמקתי, השכלתי וחידדתי את הטעם שלי בהיפ הופ- הפכתי לסנוב היפ הופ. וכמו במקרים אחרים, גם פה מיקסקלאוד שינה את התמונה…
נתקלתי בסדרת ה Essentials הנחשבת של ה BBC עוד בימים של המודמים שמתנתקים כשמתקשרים הביתה. הבנתי מהר מאוד שהיא מתמקדת בסגנונות אלקטרוניים שלא מדברים אלי, אבל שמדי פעם מתארח בה לשעתיים איזה די ג'יי או הרכב אהוב, ושווה לנסות לעקוב. החיפושים היו סוג של יריה בחשיכה, והייתי צריך לדעת בדיוק את התאריך, למצוא משתמש בנאפסטר/ קאזה/…