הרפלקס הטבעי שלי הוא לערוג לניינטיז בנוסטלגיה ומרירות. אני חולה על קאט אנד פייסט והתחושה היא שבשנות התשעים הסתדרו הכוכבים בצורה מושלמת והאירו על עולם המוזיקה שפע של יצירתיות: נינג'ה טיון, טריפ הופ, היפ הופ, טרנטייבליזם, ביג ביט… אחחח זה כל כך קל לשקוע בזה. אבל האמת הנפלאה היא שההתפתחות מעולם לא עצרה, וכמה שהייתי רוצה…
בפוסט הקודם התמקדתי במיקסטייפים ודי ג'יי סטים, שמבחינתי אלה הפורמטים הטבעיים בכל הנוגע להיפ הופ. הפעם נתמקד בפורמט אחר שמאוד נגיש במיקסלקלאוד: תכניות רדיו. השמות "סטרץ' ובוביטו" תמיד צלצלו לי מוכר, אבל עד לאחרונה לא היתה לי אפשרות לדפדפף בקלות בארכיון התכניות שלהם. בקצרה- מדובר בתכנית ברדיו קולג'ים בתחילת שנות התשעים שנתנה את הטון ודחפה כמה מהשמות…
לקח לי זמן להבין כמה אני אוהב היפ הופ, כמאזין וכיוצר. כמו כל ז'אנר, קל להחשף להיפ הופ ברמה השטחית ולא להבין את המורכבות והעומק של התרבות. באופן בלתי נמנע עבור סנוב מוזיקלי, ככל שהתעמקתי, השכלתי וחידדתי את הטעם שלי בהיפ הופ- הפכתי לסנוב היפ הופ. וכמו במקרים אחרים, גם פה מיקסקלאוד שינה את התמונה…
נתקלתי בסדרת ה Essentials הנחשבת של ה BBC עוד בימים של המודמים שמתנתקים כשמתקשרים הביתה. הבנתי מהר מאוד שהיא מתמקדת בסגנונות אלקטרוניים שלא מדברים אלי, אבל שמדי פעם מתארח בה לשעתיים איזה די ג'יי או הרכב אהוב, ושווה לנסות לעקוב. החיפושים היו סוג של יריה בחשיכה, והייתי צריך לדעת בדיוק את התאריך, למצוא משתמש בנאפסטר/ קאזה/…
מוזיקה היא דבר מאוד מרכזי בחיים שלי. אני מתרגש ממוזיקה ומושקע רגשית בחיפוש אחרי מוזיקה שתדבר אלי. הרבה רגעים בחיים שלי מאופיינים ע"י המוזיקה שברקע. פעם הייתי בוחר חברים ובנות זוג על פי המוזיקה שהם היו מקשיבים לה. הייתי רב עם אנשים ומנסה לשכנע אותם לאהוב דברים מסוימים. היה לי קשה עם המחשבה שיש דברים שרק אני אוהב,…
אק דאק (AK DUCK) הוא לייבל אלקטרוני שהוקם ב-2002 ע"י איתמר ויינר (ספארק או), הראל שרייבר (מיול דרייבר) ואריאל תגר (כלבתא) בירושלים. בדצמבר 2012 הלייבל חגג 10 שנים, ובתגובה כתבתי סדרה של פוסטים קצרים בפייסבוק עם מוזיקה שאהבתי וזווית אישית, בערך. פייסבוק הזכיר לי את הפוסטים האלה לא מזמן וחשבתי שיהיה נחמד לאגד אותם פה.…
סיכומי 2016 במוזיקה התרכזו ובצדק בחלליה ומספידיה: ניק קייב הוציא אלבום ממוטט בעקבות מותו הטראגי של בנו, דייויד בואי ולאונרד כהן הוציאו אלבומים אפלים וכבדים בסמוך ובקשר ישיר למותם, האחרון של רדיוהד הושפע מסוף מערכת היחסים של ת'ום יורק, וקיבל טוויסט טראגי עם מותה של אותה אקסית/ מוזה. גם בהיפ הופ התעסקו במוות: קומון עשה דואט מצמרר…
קוראות "הלא קריטי" הנכבדות: יש כמה דרכים ליהנות מהסיכום הנ"ל. בעדיפות ראשונה- תקשיבו למיקסים המושקעים שבסוף הפוסט (כמעט שלוש וחצי שעות מחולקות לשתיים). בעדיפות שניה- תקראו את החפירות שלי. בעדיפות אחרונה- פשוט תעברו על הפלייליסט. הכי טוב? לעשות הכל ביחד וגם לבדוק את כל הלינקים. שנת 2016 היתה מדהימה אלי, לפחות בכל מה שקשור למוזיקה…
בשורה התחתונה: תקשיבו לאלבום האחרון של בון איוור. הוא אולי אניגמטי ולכאורה לא קומוניקטיבי, בטח ביחס לשאר הקטלוג של ההרכב, אבל זה הרבה פחות מאיים ממה שנדמה ומאוד מאוד משתלם. בפופ המיינסטרימי מאוד אוהבים כשאמנים מאבדים את זה, אבל כשזה מגיע לפולק הרגיש/ אינדי/ אלטרנטיב פתאום מתגלה שמרנות מפתיעה, ובאמת רבים התקשו לקבל את בון…
פאבלו הקדוש קנייה ווסט הוא דביל וגאון, ואני אוהב ולא סובל אותו באותו זמן. קצת מוזר להכניס אותו למשבצת ה"היפ הופ שנותן לי השראה"– קנייה הוא ראפר בינוני מינוס והקטעים המוצלחים ביותר באלבום האחרון שלו, "החיים של פאבלו" בו נתרכז היום, לא לגמרי היפ הופ. יש פה גוספל, אר אן בי, אלקטרוניקה פופית שאלוהים יודע…
